המַפתֵח הקטן עלה לאַט לִפנֵי המַיִם!

כְּשפּוֹל ראה את המַפתֵח הוא ראה עלָיו משהו. כתב. היה כתוב “קח קצת דֶשא ורֵד לַמַיִם”.  פּוֹל חשב שכַּנִראֶה בֶּרְנַרְדוֹ לא לועג לו  ולָכן רץ מִייָד, קטף קצת דֶשא וקָפץ הַיְשֵר לַמַיִם. לְמַטה, בַּקַרקעית ראה פּוֹל את בֶּרְנַרְדוֹ יושב בַּקַרקעית, מִחוּץ לַקוּפסה. נִראֶה לְפּוֹל שבֶּרְנַרְדוֹ תקוּע, ואָכן כך היה. בֶּרְנַרְדוֹ סימֵן לְפּוֹל בִּשׂפת הסימנים שהוא צריך לקחת את הדֶשא כּדֵי שיַעלֶה, וכך הם עלו. בָּרֶגע שבֶּרְנַרְדוֹ הֶחזיק את הדֶשא עלו שנֵיהם יחד. לְמַעלה בֶּרְנַרְדוֹ הִסבּיר, שהוא היה כּבֵד מדַי ולא היה יכול לעלות. גְרָם פחות והוא היה עולֶה. לָכן הוא ביקש דֶשא, דשא צף וכך הוא הִצליח לעלות.

עכשָיו, כמו כל סיפור, סופו של הסיפור עצוּב, אם אתם לא מְבינים לָמה, אני אגיד לכם: כולם יָדעו את סודו של בֶּרְנַרְדוֹ: המַפתֵח.