הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  29/05/2017 
 
הופיע גיליון 202
 בנושא אופניים



הפגישה
מאת: שחר אלוף בת 9.5, תאריך:27/7/2016
סיפור על חוויה מיוחדת

דיברנו עליו שבוע לפני הגעתו. ראינו עליו מצגות, איך הוא חי, ולמה הוא כל כך מיוחד. כולם דיברו עליו, לא היה אף אחד בבית הספר שלא שמע עליו. כולם התרגשו לבואו לבית הספר. כל בוקר דיברנו עליו ולמדנו עליו. כל יום שעבר התעניינתי בו עוד ועוד. המקהלה התאמנה לשיר לו וגם אני. כולם התארגנו לקראת הביקור. האולם היה מוכן ואמרו לנו מה יהיה, הזהירו אותנו, הכינו אותנו, ודיברו אתנו שעות, לא היה משהו שהם לא אמרו לנו.

היום הגדול הגיע. בבוקר הייתה התרגשות המונית. נכנסתי לאולם בשביל להתאמן על השירה בשביל האיש החשוב שיבוא, הכל היה מוכן. אחרי שנייה מצאתי את עצמי עומדת עם הכיתה שלי בתור מחכה להיכנס לאולם ולפגוש את האיש החשוב. נכנסנו לאולם, היה שם רעש של ילדים מדברים בהתרגשות, מורים ומורות מתלבטים. זה היה שמח, מרגש, מפחיד, ומלחיץ באותו הזמן. העפתי כמה פירורים מהכיסא שלי והתיישבתי גם אני מרוגשת כמו כולם.

מנהל בית הספר התחיל לדבר במיקרופון וכל המבטים הופנו ישירות לעברו. "אני יודע שכולכם מתרגשים", אמר, "גם אני", כולם הנהנו בראשם והוא המשיך לדבר, כל פעם איזה ילד אמר עוד כמה זמן האיש החשוב מגיע, אבל אף אחד לא ממש האמין להם, עד שהמורה אמרה במיקרופון שהוא עוד מעט מגיע.

כולם חיכו עם העיניים שלהם מופנות לכניסה. הם חיכו בציפייה לאיש החשוב שהם עמדו לראות בכול רגע, ואז הוא נכנס. האיש הגדול והחשוב, הדלאי-לאמה, המנהיג הכי גדול של טיבט. כולם מיד עמדו, היה קשה לראות ולשמוע אותו בגלל כל ההתרגשות ששררה סביב, כולם דיברו והתרגשו. ואז הוא, הדלאי-לאמה, בכבודו ובעצמו התחיל לדבר. שרר שקט וכולם התיישבו והיה אפשר לראות את הדלאי-לאמה הרבה יותר טוב, המקהלה שרה לו והוא הודה לה מאוד.

הוא אמר משפטים מאוד חכמים כמו "חיות קטנות שוות יותר מטבעות יהלומים" ולימדו אותנו על עוד משפטים חכמים שהדלאי-לאמה אמר כמו "תהיה נחמד מתי שאפשר, זה תמיד אפשרי" ואת המשפט הזה אני מאוד אוהבת ולא נראה לי שאני אשכח אותו. הדלאי-לאמה גם היה מצחיק ואמר שהוא היה תלמיד עצלן וכשהתחילה שעת הלימודים הוא הרגיש גוש שחור נופל עליו ושבחופשים הוא הרגיש מואר ושמח, והאמת היא שכולנו מרגישים ככה לפעמים. כל רגע נשמע גל צחוק קטן מעבר לפינה. זה היה זמן טוב, ולדעתי צד אחד של הדלאי-לאמה הוא חכם ובוגר, אבל הצד השני שלו הוא ילדותי ומצחיק, שזה טוב.




שאלו אותו שאלות מעניינות והוא ענה עליהם במפורט. בסוף, בשביל שהדלאי-לאמה יזכור אותנו ואת הבית ספר שלנו, נתנו לו שק קטן וכובע. כשהוא חבש את הכובע כולם התפוצצו מצחוק כולל הוא, כמובן. בשק הייתה מתנה קטנה שלא הבנתי מהי, אבל גם לא ממש רציתי להבין. ואז כשיצאנו מהאולם כולם דיברו על החוויה שהם חוו ברגע זה, וכולם ידעו שהם אף פעם לא ישכחו את הרגע הזה בחיים.
תגובות לכתבה