הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  29/04/2017 
 
הופיע גיליון 201
 בנושא חתולים



קול החיים
מאת: סתיו שאבי בן 13, תאריך:13/5/2014
סיפור בהמשכים - פרק א

הקדמה

היי, קוראים לי יונתן באתי לספר לכם על החיים שלי או על חיי בעבר.
אוקיי, הכל התחיל כשהתחלתי להבין את החיים ביסודי, זה היה בכיתה ו' - הגעתי למקום חדש, בית ספר חדש. לא הכרתי שם אף אחד ואתם יודעים מה זה כשמגיעים למקום חדש ולא מכירים אף אחד.


פרק א
כמו בכל שכונה גם לנו הייתה שכונה "כמו בסרטים" ובואו תכירו אותם:
רון - הוא השכן שלי, הוא היה רגיל להפסיד בפוקר של ערב חמישי, אבל בנוסף הוא היה ספר טוב.
בן - מפעיל הגברה ועושה ערבי קריוקי כל ערב. לפעמים הוא מזמין אותנו ועושה גם אצלנו.
חיים - החקלאי של המושב, יש לו 20 דונמים רק במושב וזה המון.
בהמשך תכירו עוד.
בכל מקרה, אני הייתי חדש בבית הספר ואז אני רואה שבאים אליי שני ילדים מגודלים ואני לא מבין מה קורה והם מעוצבנים, לא ידעתי אם עליי או לא.
דמות אחת התחילה להגיד בקול בס רוטן: "שמענו שאתה מתעסק עם אח שלנו!"
השבתי בקול חמוד ומפוחד: "לא, אני לא יודע על מה אתם מדברים."
ואז שניהם הרימו אותי באכזריות, בעודי צועק הצילו ומפוחד ממה שיעשו לי, ולפתע שמעתי בום והרגשתי מכה בראש שעילפה אותי.
כשקמתי גיליתי עצמי בתוך חדר קשור על כיסא. ילד קטן, מפוחד שלא מבין מימינו ומשמאלו ואז כשהסתכלתי גיליתי שמימיני בריון אחד ומשמאלי חברו השני.
אמרתי להם: "מה אתם רוצים ממני, מה עשיתי לכם, אני לא מבין?"
הם ענו לי בשפה קשה, בוטה ומפחידה נורא: "שתוק, סתום את הפה, פה רק אנחנו מדברים מובן?"
"כן סליחה", עניתי.
בריון אחד ישב הפוך על כיסא לכיווני ושאל: "מי אתה? מאיפה אתה? ומאיפה אתה מכיר את אח שלי ולמה הצקת לו?"
עניתי לו מפוחד: "מה אתה רוצה? מי זה אח שלך? אני בכלל לא מכיר אותו, אני לא הרבצתי ולא מרביץ לאף אחד."
ואז יש שקט ופתאום אני שומע מחיאות כפיים מכיוון הכניסה עם התלחשויות של "כל הכבוד, כל הכבוד".
ואז ראיתי את רז, מוחא כפיים ואומר בלחש "כל הכבוד", ומשחרר אותי מהכיסא.
אמרתי לו: "הווו, רז, תודה לאל טוב שבאת, אל תשאל מה קרה. שני האווילים האלה אמרו שהרבצתי לאח שלהם ולא עשיתי כלום לאף אחד והכו אותי בראש ועילפו אותי".
אמר רז: "כל הכבוד לכם ולך."
נדהמתי ואמרתי: "מה? למה להם ולמה לי הרי הם קשרו אותי".
השיב: "כן, אבל אני שלחתי אותם בתור מבחן ראשון בשבילך. תכיר, אלה אחים שלי..."
נדהמתי עוד יותר ואמרתי: "מה? תגיד אתה נורמלי רז? אני הייתי פשוט חסר אונים פה."
רז אמר: "סליחה אחי, מבחן זה מבחן אתה רוצה חברים או לא?"
עניתי לו: "כן, אבל לא בתנאים כאלה."
ברחתי מהמחסן החוצה. המחסן היה בבית של רז ואני שידעתי את הדרך אליי ממנו ניצלתי את ההזדמנות.
כשהגעתי הביתה רק אמא שלי הייתה, ואני עליתי בריצה לחדרי.
אמא שלי שטפה כלים, ושאלה: "יונתן אתה רוצה לאכול?"
"לא" השבתי לאימי. לא בגלל המקרה - באמת לא הייתי רעב.
אמא אמרה: "טוב, אתה צודק, גם ככה בערב יש קריוקי ועל האש".
אנחנו שהיינו משפחה עם קול יפה שאוהבים קריוקי אף פעם לא אמרנו לא - לא ל"על האש" ולא לקריוקי.

אני הייתי ממש מצחיק. הייתי שר יפה ומשחק כדורגל. לא הייתי הכי טוב אבל לפחות שיחקתי בשביל הכיף. הייתי גם רזה גבוה וחזק, לא שהיום אני לא, חזק, אני מתכוון.
בערב אחרי הקריוקי הייתי עייף אז הלכתי לישון ובבוקר למחרת הגעתי לבית הספר והתיישבתי בכיתה ליד מעיין שגם הגיעה. פתאום רז בא אליי ואמר לי: "מצטער אחי, אני הבנתי שזה לא היה יפה, סליחה. אני פשוט הפסקתי להאמין בחברים שלי, רציתי לפחות בך להאמין".
"בסדר, אחי" השבתי לו, אל תדאג, בי אתה יכול להאמין, מבטיח לך".
ענה רז: "תודה. אז אתה לא כועס או משהו?"
"אל תדאג", אמרתי לו.



תגובות לכתבה