הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  26/04/2017 
 
הופיע גיליון 201
 בנושא חתולים



הרפתקאותיו של רימורן
מאת: איתמר וייל בן 11, תאריך:13/11/2012
פרק שני במסע המסעיר

היער היה מואר באור של שעות הערביים כשפסע רימורן ביער. ציפורים צייצו מעל לחורש הצפוף, וזמזומי חרקים נשמעו מכל עבר. ביער היו עצים ישנים ששורשיהם הסתעפו רבות מתחת לאדמה ומעליה, וגרמו פעמים רבות למעידת האנשים שפסעו בה.

לטאה חלפה במהירות על פניו של רימורן ואצה למחילתה, כנראה. רימורן המשיך ללכת עוד כעשר דקות ביער, בעוד הוא אוסף דברים שימושיים מהסביבה (מעט עשבים אכילים, מקל עץ שניתן לגלפו לכלי במטבח, עשבי מרפא, ביצי ציפורים ועוד שלל דברים).

משהו היה מוזר לרימורן ביער. הוא היה שקט מדי. 'מה יכולה להיות הסיבה לכך?' תהה בליבו. כתשובה משונה לשאלתו, נשמע קול מוזר מאחוריו. הוא הסתכל אחורה במהירות וכמעט קפץ לגובה עצום כשקלט מה היה מולו. חיה עצומה במימדיה, שהיתה נראית כמעין חיה רגילה, רק שטפריה היו באורך כף ידו של רימורן ועורה היה בצבע עץ קשיח.

'קרלניסון!' חשב רימורן בבהלה. הקרלניסון היה יצור עיוור וחסר חוש ריח אך בעל חוש שמיעה אדיר שנוצר, לפי הסיפורים, מקסם עתיק שהשתבש. הוא היתה חיה ענקית בעלת פה עם כמות אדירה של שיניים, ולא היה שום דבר בפניו חוץ מזה. מעין מקל הזדקר מעל פרצופו המבעית והריק, ורימורן ידע שזאת אוזנו האדירה שדרכה שמע היצור.

הוא למד עליו מעט כשאחד האלפים, זקן בשם ללקרד, החליט ללמד את הילדים על מפלצות. במבט לאחור, היצור האמיתי היה מפחיד ונורא מכל ציור או תיאור כתוב. את כל זה חשב רימורן בזמן שפסע בחרדה אחורה והשתדל לא להשמיע רחש.
תגובות לכתבה