הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  25/06/2017 
 
הופיע גיליון 203
 בנושא עיוורון



השושלת העתיקה
מאת: מעיין חיים קשת בן 10, תאריך:23/9/2012
פרק 2: הפריצה

בינתיים, בארץ אחרת לחלוטין, שלושה ימים לפני שיגאל נועם ואיילה עזבו קרה משהו מוזר:
אייל נשכב על המיטה לאחר שסיים לכתוב מייל אל אחותו, הוא תמיד שנא לכתוב אבל עכשיו יותר מתמיד, הוא נזכר איך בא לכאן, לפני שש שנים כשהוא היה בן שש וחצי ואחותו הלן הייתה בת שבע.

הוא, אמא שלו, אבא שלו ואחותו נסעו אל סבא וסבתא, באמצע הנסיעה המכונית התחילה להידרדר במורד הכביש "אורן, מה אתה עושה?" שאלה אמא בנימה מסוכנת. "עדיף למות מאשר לחיות עם איום כמוך", ענה אבא, בעודו מדבר פניו השתנו לפנים מפלצתיות בצבע ירקרק. באותו רגע אמא תפסה ביד של הלן ושל אייל ואמרה להם "צאו, רדו מהמכונית לפני שתמותו".

"בסדר אמא", השיבה הלן מבוהלת, היא פתחה את דלת המכונית וקפצה משם עם אייל, באותו רגע המכונית נפלה משפת הכביש. "אמא", הם בכו, לפתע נשמעה סירנה ומכונית משטרה הגיעה, כנראה אחד מהאנשים שראה את המקרה הזמין אותם, "בואו ילדים" אמר אחד מהשוטרים והעמיד אותם כשהם רועדים מבכי.

"תספרו לנו מה קרה", הילדים ספרו להם אבל השוטרים לא האמינו לקטע שבו אביהם שינה את הפנים "אנחנו יכולים למסור אותם לאימוץ" אמר אחד השוטרים ובאמת כך היה, אייל הלך למשפחה עשירה בעיר שהיתה להם רק ילד אחד והם רצו גם מישהו שיהיה לו לחבר, אבל את הלן הם שלחו לסבא וסבתא שגרו בכפר ככה ששניהם אפילו לא גרו בקרבת מקום.

אייל גדל אצל המשפחה העשירה בנוחות ושיחק עם אוהד הבן שלהם ועכשיו הוא בן 12 וכבר מרגיש שם כמו בבית, בקיצור הוא כתב להלן מייל"
להלן היקרה, כבר שש שנים לא ראינו אחד את השני, רוצה לבוא אלי? בעוד שבוע יש לי יום הולדת ואת יכולה לבוא אלי כמה ימים לפני זה, אם את רוצה תחזירי תשובה אבל אם את לא רוצה אני מאוד אצטער,
:-)
באהבה וחיוך


אייל הרגיש כמו מטומטם, הלן בטוח לא תרצה, אחרי השנים שבהם הוא לא הזמין אותה? היא בטוח לא תרצה, הוא מתבייש להודות בזה אבל הוא שכח אותה בכל הארבע שנים שלפני כן, חוץ מזה, היא יודעת איך המסיבה תהיה, גיל וליזה – האנשים שאצלם הוא התגורר – יזמינו מתנפחים ויזמינו מיליון ואחד אנשים, ואת זה הלן בטוח לא תרצה.

הוא נשכב על המיטה מבואס, מתפלל שהלן תסכים לבוא והתחיל לקרוא, הוא אהב מאוד לקרוא והוא גמר את הספר הראשון והשני וכבר היה חושך ובאמצע הספר השלישי הוא נרדם, הוא חלם שהלן באה אליו וצועקת עליו "למה לא הזמנת אותי לשאר ימי ההולדת שלך! בגלל זה אני לא אבוא ליום הולדת!".

היא רצתה להתקרב ולחבק אותו אבל הוא נרתע בבהלה, דמותה השתנתה לאיש בברדס שרוכן מעליו עם גרזן ביד וממלמל "בוא אלי, בוא אלי יקיר" וניסה להטיל את הגרזן על אייל אבל הגרזן נעצר לפני שהגיע לגוף, לפתע קלט אייל שזאת מציאות וקם. "לך מפה" צעק על האיש הוא הרגיש כוח עצום ממלא אותו.

"אוון אסל" הוא קרא. האיש צרח וברח. ביציאה תפס אותו השוער אבל האיש הטיל עליו את הגרזן וברח. כל הבית התעורר והתרוצץ אבל אוהד היה היחיד שהלך אל אייל "אייל, אתה בסדר?" שאל אותו, "לא" ענה אייל "האיש עשה לי משהו ואני לא מרגיש טוב" וצנח על המיטה.

"אמא, אבא לאייל קרה משהו, האיש פגע בו, הוא קודח" כולם התאספו סביב אייל, "תודיעו להלן שאני לא במצב שאני יכול לארח" ביקש אייל והתעלף. ביום שלאחר מכן אוהד ישב לידו כל היום ואייל סיפר לו את כל מה שקרה מאיך שהגיע אליהם ועד שהפורץ הגיע הוא ציפה לזה שאוהד יגיד 'שטויות, רק דמיינת את זה', אבל אוהד אמר "תקשיב אייל, אם נספר את הסיפור הזה למישהו אף אחד לא יאמין לנו, לדעתי אנחנו צריכים לספר אחד לשני מקרים דומים למקרה הזה, למשל, לי יש סיפור אחד.

לפני שבע שנים, שנה לפני שאתה הגעת חלמתי חלום משונה אני כבר לא זוכר איזה אבל זה לא משנה, באמצע החלום משהו העיר אותי, ראיתי איש גוחן עם חרב מעלי ומלחשש 'הנה הוא, הנה בן האנוש מן הנבואה' האיש ניסה לתקוע בי את החרב אבל החרב נעצרה בערך עשרה סנטימטרים מהגוף שלי 'לא!, איך זה יכול להיות?! החרב הזאת רבת עוצמה' אבל ברגע שקלט שהחרב לא עובדת הוא התפוגג לעשן, "אוהד סיים את הסיפור. ביום למחרת לאייל ירד קצת החום והוקל לו.


תגובות לכתבה
1.הקטע של אייל והלן
 דניאל (שם בדוי) בת 11 (19/11/2012, 16:26:00)