הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  29/05/2017 
 
הופיע גיליון 202
 בנושא אופניים



המנורה של ציפי
מאת: אלון רן בן ½8, תאריך:13/9/2012
סיפור

ציפי היתה ילדה בת שש. כולם בבית הספר צחקו עליה על שהיתה הקטנה מכולם. לא היו לה חברים, או אחים, ולא כבוד.

יום אחד חזרה ציפי הביתה עם פרצוף חמוץ על פניה. "מה קרה היום? עוד יום רע?" שאלה אמה של ציפי. היא היתה רגילה שביתה חוזרת עם מצב רוח רע. "כן." ענתה ציפי ללא מבט. "בסדר. אז אם יש לך שיעורים לכי להתחיל."
ציפי הלכה חדרה וראתה על מיטתה... מתנה ופתק עליה. ציפי התחילה לקרוא את הפתק:

ציפי היקרה,
אני מבינה את החיים שלך. גם אני הרגשתי את ההרגשה הזאת כשהייתי בגילך. אימא שלי הביאה לי את המנורה הזאת. זאת מנורת מזל. הרגשתי יותר טוב אחרי שקיבלתי אותה. אולי לך גם תהיה הרגשה טובה יותר. בשביל לראות זאת, נסי אותה.
באהבה,
מסבתך האהובה.

ציפי לא טרחה להראות לאמה את הפתק והמנורה. היא הייתה כל כך נרגשת. חייה היו אומללים כל כך, ועכשיו יש לה מנורה יפהפיה עם מזל. ציפי הלכה לה לבית הספר. אף ילד או ילדה לא צחק עליה. להפך, כולם רצו להיות חברים שלה.

ציפי שיחקה עם הילדים גולף, מחשב, חפש את המטמון, ואפילו... הם צפו ביחד בטלוויזיה. ציפי חזרה הביתה, מאושרת. אימא שלה הכינה פנקייק במיוחד לה. אחרי שציפי סיימה לאכול, היא הלכה לחדרה וחיבקה את המנורה.

היא הלכה לישון. פתאום, המנורה של ציפי נדלקה בלי שעשו דבר. ציפי ניגשה לכבות את המנורה, אך פתאום קול אמר ״את ילדה מיוחדת ומוכשרת.״ ציפי נבהלה. הקול הגיע מהמנורה. היא אמרה ״מי נמצא שם? מה אתה רוצה?!״
״המנורה הזאת אמורה להיות במקום הראוי לה, אחרת לא יהיו לי כנפיים!״ דיבר שוב הקול.

״כנפיים?״ שאלה ציפי. ״למה אתה צריך כנפיים?״ ציפי הפסיקה להסתכל למטה. היא מצליחה להבין שהמנורה ״דיברה״ או שזה רק הדמיון שלה. ״אני מלאך שהגיע מגן העדן. אני צריך את המנורה, או שכולם יצחקו עלי. בבקשה, הביאי את המנורה לחצר שלכם.״

ציפי היתה ילדה נבונה ומתחשבת, אך זאת הייתה מנורה שאם היא לא הייתה בחדרה, המזל הרע שלה ימשיך. ציפי לקחה את המנורה, הלכה בזהירות אל החצר, שמה אותה על הדשא, ורצה בבכי לחדרה. יום למחרת אימא של ציפי לא הכינה לה פנקיק. היא הכינה לה טוסט וכמה ירקות על הצלחת. כשהייתה בבית הספר, כולם צחקו עליה. אבל ציפי רק חייכה חיוך קטן ולחשה לעצמה ״לפחות המלאך שבשמים מאושר עכשיו.״

תגובות לכתבה