הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  20/10/2017 
 
הופיע גיליון 206
 בנושא קצה



השושלת העתיקה
מאת: מעין חיים קשת בן 10, תאריך:2/7/2012
פרק 1: דלת הסתרים

נועם בן השלוש-עשרה ויגאל ואיילה בני השתיים-עשרה קפצו על הטרמפולינה הענקית. "אני ממש צמאה, אני הולכת להביא מים קרים", אמרה איילה והלכה לבית. כעבור דקה היא הופיעה, "נועם, יגאל אתם חייבים לראות מה מצאתי!"
"מה???" שאלו שניהם, "בואו ותראו" היא השיבה. "די", אמר נועם תוך כדי הליכה, "תספרי לנו מה מצאת" השיג אותם יגאל, "תהיו סבלנים" ענתה איילה. הם הגיעו אל הבית ונכנסו לחדר שלהם, "הנה, תסתכלו" אמרה איילה, "איפה?" "כאן, על הרצפה" הם הסתכלו בציפייה על הרצפה ולא ראו כלום "איפה?" שאלו שוב, "כאן, תסתכלו טוב" הם הסתכלו הכי טוב שהם יכולים ועברו על כל פרט ופרט ברצפה ראו שבמרכז החדר יש ריבוע שבתוכו יש מלבן קטן הם הסתכלו עוד פעם וראו שזאת דלת קטנה. פתאום הם התחילו להרגיש חזקים ומלאים אנרגיה, איילה הנהנה בראשה לעברם "גם אני הרגשתי ככה" אמרה, "זה כאילו אתה עף באוויר נכון?"
"כן" השיב יגאל "בואו נפתח אותה" "יאללה" "בואו". הם נגשו אל הדלת וניסו לפתוח אותה, לאחר 10 דקות של מאמץ הבחינה איילה - שהעין שלה הייתה החדה מן העיניים של יגאל ונועם – בכפתור קטן ולחצה עליו, היא צפתה לראות את הדלת נפתחת אבל מה שקרה הוא שהדלת גדלה ואיילה יגאל ונועם ראו ציור של גלויה שעליה חרוט כתב:

הָסִיסְמַה הִיא סִיסְמָת הַשוֹדֵדִים פָחוֹת אֶחָד וְזֶה נַכֹון בְהָרְבֵה גַם לְאֶלְפִים שֵדִים וְפֶיוֹת

נועם, שהיה החכם משלושתם, הריץ במוחו את החידה, וניסה לפתור אותה בקול רם: "הסיסמה בשודדים – אולי עלי בבא וארבעים השודדים – סומסום היפתח, פחות אחד - אני מוריד את ההיפתח - סומסום, בסדר, זה נכון בהרבה גם לגבי אלפים, שדונים ופיות, – בואו נראה, סומסום א, ש, פ, מצאתי!!! סומסום אשף!" הוא אמר בחגיגיות, הדלת נפתחה, "ואוו!" אמר יגאל, "אתה ממש גאון, לא לחינם קראת שרלוק הולמס ופתרת תשבצים בזמן שאנחנו שיחקנו" "טוב, בואו נלך להגיד את זה לאימא" אמרה איילה.

***

בינתיים יצאו מתוך הדלת מאות יצורים שונים ומשונים כמו למשל: אלפים – יפהפיים עם אוזניים מחודדות ושיניים מחודדות, שדונים – מכוערים עם עיניים אדומות אף בולבוסי גדול וציפורניים ארוכות ומזוהמות, פיות מרושעות וכו', ברגע שהם יצאו מן הדלת הם גדלו וגבהו עד גובה החזה, הם התגנבו לחדר של אמא של יגאל נועם ואיילה, כשהם הגיעו לחדר הם שלפו חבלים וחרבות ונעצו את החרבות בגופם.

***

"אמא, בואי לראות מה יש בחדר שלנו!" התפרצו הילדים לחדרה של אמא אך המראה שנגלה לעיניהם בלם אותם, כל מיני יצורים שונים הקיפו את אמם, אלפים מרושעים שדונים מכוערים ופיות מרושעות, הילדים קפאו במקומם, לפתע נפנו כל היצורים אליהם "הנה אתם" אמרו היצורים "חיכינו לכם כבר הרבה זמן, ילדיהם של הקוסמים" יגאל היה הראשון שיצא מההלם "מה קרה לאמא שלי?" הוא צעק, אחד מין היצורים נפנה אליו "בוא אלי" לחשש היצור והתקרב אליו יגאל נתן לו אגרוף והיצור איבד את ההכרה.


באותו זמן איילה ראתה עפעף נפתח אצל אמה "אמא!" היא קראה, הילה כחולה זוהרת סביב אמה והיא הרגישה הרגשה מוזרה, כאילו מישהו שם לה מילים בתוך הפה, היא הניחה למילים לפרוץ החוצה: "אגנטום ארקוז" היא קראה, כל היצורים איבדו את ההכרה אחד אחד כאילו מישהו הכה בהם בפטיש. "וואו, איך עשית את זה?" שאלו יגאל ונועם.

"אני לא יודעת" איילה נראתה חיוורת "אני ראיתי הילה כחולה סביב אמא והיא – תסתכלו!" היא אמרה בנימה נרגשת "אמא מתעוררת!", "ילדים שלי" לחשה אמא "אני מותשת, כלי הנשק שאבו ממני את הכוח שלי, אני אכתוב לכם את מה שארצה להגיד" האצבע שלה זהרה בנוגה כחול והיא הניעה אותה על האוויר, מילים הגיעו משומקום: ילדי היקרים, בבקשה קפצו לשכנים, היעזרו ב – ב -, היא ניסתה שוב ואז היא דממה, "אמא" זעקו הילדים בקול נואש "מה נעשה עכשיו?"
"חוץ מזה במי אנחנו אמורים להיעזר?" הוסיף נועם, "בי" הגיע קול עליז פיה הגיחה מבין השמיכות, "עופי מכאן" צעק יגאל.


"את גם איתם, נכון?" הוסיפה איילה, "לא" אמרה הפיה בתרעומת " אני חלק מהנשמה של אמא שלכם, לפני שהיא מתה היא עשתה כישוף שייצר אותי, המטרה שלי היא להגן עליכם", "טוב, אז אם את חלק מהנשמה של אמא שלנו את יכולה להסביר לנו למה היא התכוונה
שהיא אמרה שנקפוץ לשכנים?, הרי היא יודעת שבשעה 4:00 נעול אצלם תמיד" אמר נועם "זה ברור, לא? הפיה גלגלה את העיניים "יש לכם טרמפולינה בבית, לא? תקפצו לשכנים" "רגע, את לא מתכוונת – " "בהחלט" היא אמרה, "טוב". הם הלכו לטרמפולינה, "טוב, אז מה עושים עכשיו?" שאלה איילה את הפיה, הפיה מלמלה לעצמה משהו ואז אמרה "תעלו אל הטרמפולינה ותקפצו לשכנים" "אהה, אז לזה התכוונת" אמרה איילה "כן" היא השיבה. הם עלו על הטרמפולינה וקפצו, "איזה מגניב, אני מרגיש כאילו אני עף" אמר יגאל הם, הם עברו מעל החומה שמפרידה בין החצר שלהם לבין החצר של השכנים, "טוב, כשתגיעו לשכנים אני צריכה לעוף" אמרה הפיה "למה?" שאלו הילדים, "ככה ציותה עלי נשמתה של אמכם", "אבל איך נסתדר בלי עזרתך?", הם כבר היו בחצר של השכנים, "אתם כבר תבינו" אמרה הפיה ועפה.

פתאום הילדים ראו את השכנה "גברת בסקול?" "כן" היא השיבה, "תביני, אנחנו נורא מצטערים שבאנו, פשוט בבית שלנו - " נועם הרגיש מטופש, איך היא תבין מה קרה? "אני יודעת מה קרה, אמכם שלחה לי הודעה, גם אני קוסמת" אמרה גברת בסקול השכנה, "מה?, איך אמא שלנו שלחה לך הודעה?, היא מתה" אמר יגאל בכאב "אה, בסדר, לפני שהיא מתה היא שלחה הודעה שאתם תגיעו אלי" אמרה השכנה "אני מומחית בקסמי הגנה, המשמעות של השם בסקול זה הגנה" היא שנתה נושא במהירות "אני אלמד אתכם כמה, כמו זה" היא נתכסתה בהילה לבנה "קוראים לך יגאל ואתה תמיד מלא מרץ, זה יהיה לך שימושי מאוד, לך קוראים נועם, אתה חכם ואוהב לקרוא ולפתור תשבצים ולך קוראים איילה, את כמוני יש לך עין חדה ואת מומחית בקסמי הגנה, בזכות זה כשלחצת על הכפתור לא נשרפת" כשבסקול אמרה את כל זה היא הצביעה על הילדים בסדר הנכון.

"איך הצלחת?" שאלה איילה, "זה קסם הגנה מיוחד, הוא גורם לכך שאני אדע הכול על מי שנכנס לתחום הבית שלי וגורם לי להחליט אם הוא יכול להיכנס או לא, אתם תישארו איתי ואני אתן לכם הכשרה ואחר-כך תוכלו לצאת ולנקום את נקמת אמא שלכם. ככה חלפו ארבעה ימים, נועם היה מומחה במעגלי הגנות ובקסמים בכלל, איילה הייתה מומחית בקסמי הגנה ויגאל היה מומחה בקסמי התקפה, במשך יום אחד תקפו אותם אבל אז איילה ובסקול הגנו ונועם ויגאל היו תוקפים את התוקפים.

תגובות לכתבה
1.ישר כח
 איתמר וייל בן 11 (12/11/2012, 18:05:41)