הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  23/08/2017 
 
הופיע גיליון 205
 בנושא חדר



הסולדם האחרון
מאת: אלון זורע בן 10, תאריך:28/5/2012
פרק שני

באותו הזמן, בזיקלוס, ברונק החל לחשוש. מי יודע מה יכול לקרות לנער שהלך לבדו ליער? אחרי חשיבה ממושכת, החליט האב הדאגן לפנות למכשף הכפר. זה שאף אחד לא יודע את שמו, הידוע ביכולותיו לגילוי המתרחש במקומות אחרים.

''השאלה שלי היא,'' אמר ברונק תוך כדי העברת חופן מטבעות למכשף, ''היכן נמצא בני הצעיר?''. המכשף החזיק את ראשו עם אצבעותיו, ולבסוף קבע: ''בנך הצעיר נמצא אצל הנמוכים 'הגוצים' האדמוניים, עליך לשחרר אותו כדי להמשיך בחייך, אם יהיו לך כאלה.''

''מיהם הנמוכים האדמוניים?'', ''חופן זהב אחד - שאלה אחת, הזדרז, יש תור ארוך!'' הרבה אנשים צעקו על ברונק מילים כמו:''נו כבר!'', ''תזדרז!'', ''אכלתי דייסה הבוקר!'' או אפילו ''תתקדם כבר! אתה לא מבין שיש פה אנשים שנתקע להם תרנגול במכנסיים?!''.

באכזבה ואי סיפוק, יצא ברונק מאוהל המכשף, לקח אספקה לשבוע, לקח סוס, חרב, מגן ברזל ועשה את דרכו ברכיבה ליער. רק מחשבה אחת עלתה במוחו.

קדמונים. האנשים היחידים בעולם שמשתמשים בדרכי הלחימה האכזריות העתיקות, של שבי, עינויים וסחיטה. האנשים האחרונים בעולם שמתעצלים לחכות שהבשר יתבשל. וכלי הנשק שלהם! הם מניפים באוויר כדורי ברזל. אבל זה בלתי אפשרי! הרהר עם עצמו ברונק. עד אותו יום לא האמין בעלילות שדונים, פיות דרקונים וענקים, אך ידע שהקדמונים לא יכלו להגיע במהירות כה גדולה, אז הבין שייתכן שמדובר במשהו אנושי למחצה.

עם מחשבות אלה נכנס ליער. שורץ נמוכים אדמוניים - גוצים, כנראה. לאחר עשר דקות של הליכה שקטה מלבד הצרצרים, ראה ברונק על הרצפה טביעת מגף קצרה, אבל עבה. אחר כך כאב ראש... וחושך.

ברונק התעורר כשהוא תלוי מצווארו, אבל עדיין חי. בנו לידו, ולשניהם מכוונות קשתות, חיצים, חרבות, קלשונות, גרזנים, מחבתות, מזלגות וארנבים מכל העברים. ''שוב שלום, אבא.'' ''זה לא אני, אלה...'' ''הגמזוזים, תרנגול נפוח שכמותך!!!!'' צרח ממקום אחר ביער קול נמוך ועבה ומאוד צרוד, שברגע שנשמע ביער, אחד הארנבים עשה.. לא משנה.

מהעצים הגיח מעין גמד בגובה שמונים סנטימטר. האף שלו היה עגול, אדום, ומעוך לו בין שתי העיניים שאחת מהן היתה כחולה והשניה ירוקה. היתה לו רעמה ג'ינג'ית על כל הפרצוף והגוף. ידיו היו מתולתלות בשערות ג'ינג'יות.

והנה הצהרתו עוד לפני שברונק וקייטין העירו לו על היותו גוץ: ''אני גבוה!!!!!!! אני מושל הגמזוזים!!! והראשון שבהם!!!!'' ''באמת? אם ככה, אני מושל הנמלים!'' לעג קייטין. ''אגב, איך הגוצים האחרים קוראים לך? המכוער מארץ האריות?!'' כל הגמזוזים לא יכלו שלא להתפקע. ''זה מספיק!! לסתום את הפיות המטונפים שלכם כולכם!!

''קודם תגיע לצוואר שלי, אחר כך נדבר.'' לעג קייטין לגמזוז. ''ובאשר לשמי,'' ניסה להרגיע את עצמו, ''אני הוא זַיְיְרוֹקְס האיום, קללת הנִיקְגוֹרִים, אימת ה...'' ''אולי בלי כינויים ושבחים, יותר הסברים?!'' נזף ברונק בזיירוקס. ''בכל מקרה, או שתסבירו למה אתם כאן, או שנמסור אתכם לקיסר.'' סיים זיירוקס.

''אני כאן מלכתחילה בגלל שהמשפחה שלי עסוקה כל כך עד שאין זמן אפילו לקנות אוכל, כך שנאלצתי לחזור הנה מזיקלוס כדי להביא מזון לי ולמשפחתי.'' סיפר קייטין לזיירוקס ולגמזוזים. לחשושים החלו איך שסיים את דבריו.

לאט לאט הם הפכו לדיבורים ומדיבורים לצעקות, שהושתקו מיד על ידי זיירוקס: ''בסדר! כולם הבינו! זה הבחור מהנבואה שינצח את עמי הנקסוס העתיקים ויביא שלום לעולם!! בסדר!!!'' הוא אמר משהו לא ברור. ''בהתחשב בעובדה שכבר שפכת הכל, כדאי מאד שתסביר לעומק לי ולבני מה הנבואה, מי נבא אותה ומהם הנקסוס?'' ''מי אתה שתדרוש ממני תשובות?! אתה השבוי שלי ובמקרה ולא הבנת, משיכה קטנה בחבל הזה וניפגש בגיהנום!''.

''אתה צודק. אבל אני עברתי כל כך הרבה היום, שאני מעדיף למות עם הידיעה, בתנאי שלפחות תשחרר את בני!'' השיב ברונק בתקיפות. ''אם ככה...'' חייך זיירוקס לנתיניו, חיוך שחשף שיניים שחורות ורקובות לגמרי. ''נתראה בגיהנום, שרץ!!!'' ועם מילים אלו וחיוך רחב, רקוב ומסריח, משך בחבל שהדק את צווארו של ברונק. ''ובאשר אליך...'' הצביע זיירוקס בחשש לעבר קייטין, ''לא נותר לי אלא לשחרר אותך, אבל, אם אני אשמע על משהו חריג שקרה אפילו בעיירה סַאוּתְ'סִי, אל תתפלא יותר מדי אם נבוא לתפוס אותך''. ''שחררו אותו, גלמים ישנוניים, ותזרקו את הפגר הזה לים!!!'' הם שחררו את קייטין.

''אפשר לקבל חזרה את הסוס שלי בבקש...'' ''לא!!'' נזף זיירוקס בקייטין והתעקש לשמור את סוסו של קייטין לעצמו. בראש מורכן יצא קייטין ממחנה הגמזוזים, וראה איך זורקים את אביו לים.
תגובות לכתבה