הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  19/11/2017 
 
הופיע גיליון 207
 בנושא מלוכה



התחפושת של עמית
מאת: עמית וייסמן בן 10, תאריך:6/3/2012
סיפור לפורים

חג פורים קרב ובא ולעמית עדיין אין תחפושת. עמית מאד עצוב. אמא אמרה שהשנה אין לה כסף לקנות תחפושת והוא צריך לאלתר תחפושת. זה בדיוק מה שהיה חסר לו.

עמית ישב בחדרו מצוברח וקרא בקול: אוף! האימא הזאת לא רוצה לקנות לי תחפושת! לכל דבר יש לה כסף ורק לתחפושת שלי אין. מעצבן! מעצבן! מעצבן!" מה אני עושה?".

הוא חיפש בארונות, פתח את המגירות, הסתכל בארגז המצעים ולא מצא שום דבר מעניין ומתאים אז הוא ירד למחסן.
אמא אמרה שבמחסן יש הרבה בגדים ישנים של אבא וכובעים מעניינים של סבתא כרמלה וסבא סמי וגם מעילים של דודה רינה.

"אולי תמצא שם משהו מגניב. חוץ מזה לא תמיד מוכרחים לבזבז כסף. אפשר גם לאלתר" אמרה אמא. "לא מוכרחים לבזבז כסף... אפשר לאלתר...ממש לאלתר.." חיקה עמית את אמא. הוא היה ממש מעוצבן כשהלך למחסן.

המחסן היה חשוך ומפחיד מאד. עמית נכנס בזהירות והלב שלו דפק טוק, טוק טוק. הוא הדליק את האור שהיה חלש והסתכל מסביב. פתאום שמע מישהו לוחש: "סוף, סוף מישהו נזכר בנו!". טוק, טוק, טוק דפק שוב הלב של עמית והתרוצץ בבהלה מתחת לחולצה.

"מי זה שם?" שאל בפחד.
"זה אני! תתקרב אלי כדאי לך!" לחש לעברו מישהו.
"מי זה אני?" שאל עמית והתקרב לעבר הקול. היה לו קשה לראות באור החלש והוא כיווץ את עיניו כדי לראות יותר טוב. באמצע המחסן עמד קולב ועליו היו תלויים כובעים עם המון אבק. אחד הכובעים פתח את פיו ואמר: "תסתכל עלי כמה שאני מיוחד! כדאי לך לחבוש אותי. במיוחד עכשיו כמתקרב חג פורים. תראה מגניב. קול!"

עמית הסתכל על הכובע: "זה לא נראה לי. אתה לא ממש מיוחד!"
מהצד השני של הקולב נשמע קול נוסף: "אני מציע שתחבוש אותי! אני הרבה יותר מעניין!"
עמית הושיט את היד וחבש לראשו את הכובע המשונה שדיבר אליו עכשיו. הוא היה מכוער, משונה ומוזר. הוא ישר השליך אותו לרצפה. פתאום ראה מעיל צמר בדוגמת עטלף שמצא חן בעיניו מאד. "זה יכול להתאים לתחפושת שלי" אמר ולקח אותו. הוא המשיך לחטט בין הבגדים. היו שם נעלי לק שחורות של דודה רינה שנראו כמו רגלי צפור גם אותם לקח. "מה יכול להיות אולי אשתמש בהם" חשב.

מתוך ערמת הבגדים הציץ זוג מכנסי פרווה שחורים של סבא סמי. עמית מדד אותם והם נראו מה זה טוב עליו.
"זהו! יש לי כבר משהו אני עולה הביתה ורואה מה אני עושה עם כל זה" אמר ופנה לצאת מהמחסן. בדרך החוצה הוא נתקל בפאה שחורה של סבתא כרמלה ולקח אותה גם.

בבית הוא מדד את כל הדברים שמצא. הוא עמד מול הראי שעה. אמא נכנסה לחדר לקרוא לו לארוחת ערב ונבהלה.
"אבא חן, אבא חן יש כאן יצור מוזר!"
אבא מיד הופיע "הו, הו, הו איזה יצור! מאיפה הוא הגיע"
ועמית פרץ בצחוק: "זה אני עמית! מה אתם לא מזהים אותי?"
"בחיי, ממש לא זיהנו אותך! איזה מגניב אתה! תגיד אתה עדיין רוצה לקנות תחפושת?"

"לי כבר יש תחפושת" אמרתי "אבל אולי תקנו לעצמכם תחפושת הפעם..."

תגובות לכתבה