הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  26/04/2017 
 
הופיע גיליון 201
 בנושא חתולים



סיפורה של טיפה
מאת: הילי גציס בת 11, תאריך:7/11/2011
מה קרה אחרי הנפילה?

שלום, אני טיפה. סתם טיפה קטנה, שיום אחד נפלה באכזריות מהענן שלה. אני ישבתי לי בביתי וקראתי ספר מעניין, עד שלפתע, הרגשתי איך אני נופלת, ונופלת. הספר כבר היה רחוק. ראיתי טיפה אחרת תופסת אותו בדרכה למטה. זה לא היה הוגן, הייתי בדיוק בקטע המותח. נפלתי ונפלתי, עד שהוטחתי בקרקע. חלחלתי וחלחלתי בתוכה, וההרגשה לא הייתה טובה. הייתה לי בחילה.

אחרי שהסתגלתי לחלחול, שמתי לב לדברים יפים ומשונים בדרך: תולעים שונות שמעבירות סחורה ממקום למקום, שיירת נמלים ארוכה המחזיקה גרגר אורז, נחלות של חיפושיות ואז נפלתי ב"פלופ!" גדול לתוך המון טיפות של מי תהום. הן היו מגעילות ורעות; הן גרמו לי להרגיש אי-נוחות, ואמרו שאני לא רצויה. ואז בכיתי. אולי זה מוזר שטיפה בוכה, אבל זה אפשרי.

כן, כן, וזו לא הרגשה נעימה. אם טיפות בוכות יותר מידי, לפעמים הן פשוט נעלמות, כי הן מבזבזות את המים שלהן, לכן אנחנו משתדלות שלא לבכות. אבל בכיתי. כי אמי ואבי ואחיי ואחיותיי נאבדו בנפילה הנוראה הזאת, ועכשיו באות טיפות לא מחונכות של מי תהום וגורמות לי להרגיש רע. אז בכיתי קצת, כדי לא להיעלם. וחיכיתי להזדמנות לברוח. חיכיתי וחיכיתי, חיכיתי וחיכיתי עד שעברו הדקות והשעות, וכבר התייאשתי.

נשארתי שם, בודדה, וניסיתי לנחש מה היה סוף הסיפור שנפל לי בנפילה הנוראית הזאת, שבגללה איבדתי את ביתי הנוח ואת חבריי ומשפחתי. חייה של טיפה הם לא חיים קלים. ואז, לפתע, ההזדמנות להינצל הגיעה. לפתע הרגשתי שאני עולה, ועולה. הרגשתי שאני מתפרקת, אז ניסיתי לשמור על כל חלקיי שלמים ומחוברים ביחד. ועליתי ועליתי, והגעתי לענן נחמד. כל הטיפות היו נחמדות וקיבלו אותי בברכה. היה לי טוב שם. מצאתי לי בית ועיצבתי אותו בטוב טעם, ועכשיו אני יושבת וקוראת את הספר שאבד לי (מצאתי אותו בספרייה שמול ביתי, והשאלתי אותו).

לפני שאני מגלה את סופו של הספר, רציתי לכתוב את קורותיי. ועכשיו מה שנותר לי לעשות, זה לחכות לנפילה הבאה.
תגובות לכתבה