הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  25/06/2017 
 
הופיע גיליון 203
 בנושא עיוורון



הגוזלים שבקן
מאת: יהונתן שפריר בן 8, תאריך:26/10/2011
סיפור על מסתורין

שמי יוני, ואני אוהב מאוד לטייל בטבע. פעם הלכתי ביער ונעמדתי בצל של עץ גדול. הצצתי למעלה אל צמרת העץ וראיתי קן ציפורים, שבו היו ארבעה גוזלים חמודים שמצייצים כל הזמן. הציוץ הזה לא היה רגיל ונשמע לי כמו בכי או ציפצוץ מסתורי. לכן החלטתי לברר למה הגוזלים משמיעים את קולם המשונה בלי להפסיק בכלל.

טיפסתי על העץ ולאט לאט התקרבתי אל הקן. ומה ראיתי? ראיתי שארבעת הגוזלים הם פעורי פה, וכאילו הם בוכים כל הזמן כי הוריהם נעלמו ואינם. רק אחר כך הבנתי שהגוזלים בכו בקול גדול – לא כי הם מפחדים שהוריהם נעלמו ביער ולא ישובו לעולם, כי אם הם בוכים בגלל שהם רעבים מאוד והם קוראים לאמא ולאבא שלהם שיביאו להם אוכל. את זאת הבנתי רק אחרי ששתי ציפורים גדולות עפו אל הקן והתחילו להאכיל את הגוזלים.

שתי הציפורים הגדולות האכילו את ארבעת הגוזלים שבקן מן המקור שלהם ישירות אל תוך הפיות הפתוחים של הגוזלים. ואני גם ראיתי את מה שאכלו הגוזלים. הם אכלו כל מה שההורים הביאו: תולעים קטנות, גרעינים של פירות וגם חתיכות לחם ושאריות אוכל אחרות שבני אדם זרקו, לאחר שהם אכלו ביער עם משפחותיהם.

מסכנים הגוזלים! עבר הרבה זמן, אולי שעה שלמה, עד שאמא ציפור ואבא ציפור הגיעו והאכילו את הגוזלים שלהם. ואז הפסיקו הציוצים, כי הגוזלים נרדמו לאחר שהם אכלו. את כל זה ראיתי בעיני. אבל איך הציפורים ידעו להגיע לקן ואיך הם מצאו את ביער הגדול הזה עם המון עצים את הגוזלים שלהם? אולי הם הכירו את קולות הצווחה המיוחדים של הגוזלים שלהם ולכן הם ידעו לעוף דווקא אליהם?

דבר זה עוד נשאר מסתורי בשבילי.
תגובות לכתבה