הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  20/10/2017 
 
הופיע גיליון 206
 בנושא קצה



גשר שאין לו סוף
מאת: נויה אדלר בת 9, תאריך:20/12/2010
סיפור

האם עברתם פעם על גשר ארוך מאוד?

אם כן, אתם בטח יודעים שזה סיוט. כאשר עולים עליו אתם מרגישים שתגיעו לצד השני כשתהיו בני 70. לי זה קרה לפני שבוע כשנסעתי עם משפחתי לחיפה.

סליחה, אתם בכלל לא מכירים את משפחתי ואתם אפילו לא מכירים אותי. אז נעים מאוד אני עידו ואני בן 9 וחצי יש לי אח גדול בן 11 שקוראים לו שחר (הוא ממש מעצבן). יש לי גם אחות קטנה בת 3 שקוראים לה ליהי.

טוב, עכשיו אני יכול להתחיל לספר: אז כשנסענו לחיפה מביתי הנמצא בתל אביב עברנו דרך גשרים רבים. בתחילת הדרך עברנו דרך גשר קצר שלא הספקתי לספור עד עשר וירדנו מהגשר, לעומת זאת בהמשך הדרך עברנו דרך גשר קצת קצר וקצת ארוך, תוך בערך דקה וחצי ירדנו ממנו. (היו על הגשר מלא פקקים).

כשירדנו מגשר זה ליהי התחילה לבכות הבכי שלה התחזק עד שהוא הפך לצווחות. בסוף החלתי לשאול את ליהי מה קרה. ששאלתי אותה היא ענתה: "אני רוצה שנעלה על הגשר הארוך ביותר שיש". אני לא ממש הסכמתי עם ליהי כי אני לא אוהב לעלות על גשרים (זה עושה לי בחילה).

לאחר דקה בערך אבא שלי אמר: "את רוצה גשר ארוך ?", כן, צרחה ליהי משמחה, אין בעיה, אמר אבא, אנחנו יכולים לעלות על הגשר הארוך שנמצא מולנו. פתאום שחר התחיל לדבר: "בסדר אני מסכים לעלות על הגשר" אחרי ששחר אמר זאת חשבתי: בטח לא משנה לו אם נעלה על הגשר או לא מפני שהוא פותר תשבצים ושומע מוזיקה באוזניות.

לפני שהספקתי לומר משהו אבא עלה על הגשר הארוך. לא ידעתי מה לעשות. שהסתכלתי על הגשר חשבתי שנגיע לצד השני שאני אהיה בן 70, לא פחות. באותו הרגע רציתי לרדת מהאוטו. דקה אחרי זה (עדיין לא ירדנו מהגשר) האוטו לא הפסיק לזוז מצד לצד בגלל הבורות שהיו על הגשר.לאחר שלא נראו בורות יותר הסתכלתי על שעון היד שלי ואמרתי: "אבא,אמא, אנחנו על הגשר כבר 5 דקות, זה גשר שאין לו סוף? אמא צחקה ואמרה:"עוד כמה דקות נרד מהגשר".

אני ישבתי בצד ליד החלון שבצד ימין ושחר ישב ליד החלון שבצד שמאל וליהי ישבה על הכיסא שלה באמצע בין שנינו. הסתכלתי על ליהי, היא עוד רגע נרדמה (היא מצצה אצבע). הסתכלתי על שחר, הוא גם כן נרדם. אז הסתכלתי מהחלון שלידי על הגשר ועל המכוניות שנוסעות מתחת לגשר. עכשיו הסתכלתי על המכוניות ,היו הרבה מכוניות מוזרות: היתה שם מכונית בלי גג ועוד הרבה אחרות.

"משעמם לי", אמרתי לאמא, אמא ענתה לי: "תסתכל על העננים". באותו הרגע הרמתי את ראשי אל העננים, היו שם עננים רבים בצורות רבות. היה ענן בצורת ארנב, ובצורת נשיקה ועוד המון צורות אחרות. אבל היה ענן אחד גדול מאוד, בלי צורה. באותו הרגע אבא אמר לי: "עידו, למה אתה לא ישן כמו ליהי ושחר?". אני לא עיף עניתי לאבא.

כשהיינו לקראת סוף הגשר הסתכלתי על השעון. אנחנו 7 דקות על הגשר, אמרתי. באותו הרגע כאבו לי האוזניים מפני שהבורות חזרו. ליהי ושחר כבר נרדמו מזמן, גם אמא, רק אני ואבא היינו ערים. ירדנו מהגשר לאחר 10 דקות עליו.

רציתי לצעוק: "יש, סוף סוף ירדנו מהגשר", אבל שמרתי את זה לעצמי. לאחר5 דקות הגענו. ירדנו מהאוטו, נכנסתי לבית של סבתא שלי, גם הדודים והדודות שלי היו שם, ובני הדודים שלי גם כן.

לאחר שנכנסתי אמרתי לכולם: "אני רוצה לספר לכם מה עברתי בנסיעה" לאחר שאני סיפרתי מה אני חוויתי בנסיעה ליהי ושחר סיפרו. סבתא שלי אמרה שלכל אחד מאתנו יש סיפור אחר, אנחנו יודעים, אמרנו פה אחד. סבתא צחקה גם אמא ואבא, ודודה מרים ודוד אבי, וגם מאיה הקטנה ושלי ובקיצור כולנו צחקנו רציתי לשאול: מה כל כך מצחיק אבל גם את זה שמרתי לעצמי.
תגובות לכתבה