הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  29/04/2017 
 
הופיע גיליון 201
 בנושא חתולים



הפלישה לפולין
מאת: עומר בלייברג בן 11.5, תאריך:11/11/2010
סיפור זה מספר על השואה


סיפור זה מספר על השואה, על מלחמת העולם השנייה. הוא מבוסס על ההיסטוריה ומה שמתואר בסיפור כגון תאריכים וכדומה אכן נכון. מה שלא נכון הוא הסיפור האישי של טום. את זה המצאתי, אבל אני די בטוח שהיו ילדים רבים שחוו את המלחמה כמו שטום חווה.

הפלישה לפולין:
הפלישה לפולין הייתה מה שבישר שמלחמת העולם השנייה היא בלתי נמנעת. הפלישה אכן התרחשה ב 1 בספטמבר 1939. הכוח הגרמני היה רב עוצמה וכלל נשקים שהיו חדשים לאותה תקופה - טנקים. הגרמנים תקפו בכל כוחם משתמשים בלוחמת בזק (לוחמה שכוללת כוחות אויר רגלים וטנקים,ומהלכים מהירים ומתואמים שלא גורמים למותם של חיילים רבים) לפולנים היו לוחמים שהתאימו יותר למלחמה הקודמת- מלחמת העולם הראשונה. היה להם חייל פרשים גדול, אבל אפילו אם היו להם מליון פרשים הם לא היו מנצחים כי הלוחמה בין שני הצדדים הייתה כזו שמאות פרשים חמושים בכידונים הסתערו בצרחות על מאות הטנקים הגרמניים שמחצו את הפרשים אחד אחד.

בפרק זה בסיפור מסופר על תחילת הפלישה ולא על כולה. המדינות שהיו בשלטון הנאצים או בברית עם הנאצים ב 1 בספטמבר 1939 היו גרמניה, צ'כוסלובקיה (נכבשה על ידי הגרמניים ב1939) אוסטריה (סופחה לגרמניה בזמן האיחוד הנאצי –אוסטרי), חלקים מליטא (סופחו לגרמניה), איטליה, לוב (סופחה לאיטליה), אתיופיה (נכבשה על ידי איטליה), אלבניה (שייכת לאיטליה).

פרק -1 הפלישה –חלק א

1939.פולין
טום היה בן 12 שנים כאשר המלחמה פרצה, הוא עדין לא ידע מה מצפה לו ולהוריו ולכל העולם. טום והוריו ידעו שמלחמה פרצה אך הם לא חשבו שפולין תותקף בהמשך המלחמה, הם גם לא האמינו שהמלחמה תימשך זמן רב אך הם טעו- המלחמה עתידה להימשך שנים רבות..

1939, 1 בספטמבר. צהריים, יום הפלישה לפולין,תחילת המלחמה.

טום צעד לאורך מדרכה מלוכלכת ורטובה הוא חזר מבית הספר הוא היה עייף, יום הלימודים שלו לא עבר בצורה טובה, בהפסקה הרביצו לו ולעוד כמה ילדים יהודיים (טום היה יהודי ובבית-הספר שבוא למד שנאו יהודים ) הוא נפצע בזרועו הימנית וברגלו וכאב לו מאוד, הוא קיווה שהילדים שהרביצו לו לא עוקבים אחריו במטרה לתפוס אותו ולהרביץ לו. אבל תקוותו של טום התנפצה כאשר הבחין בשלושה ילדים פולנים הם היו הבריונים של בית הספר . הילדים הביטו בטום וצעקו בפולנית "הי הנה היהודון הטיפש, בואו, בוא נרביץ לו!!"
טום, מבוהל ועייף מיהר ורץ קדימה בניסיון להתחמק מרודפיו. כאשר הפולנים ראו שטום בורח הם מיהרו לרוץ אחריו וצעקו "הי חכה יהודון לאן אתה בורח,מה אתה בורח לחבריך היהודונים כדי שיעזרו לך?!"
טום הגביר את מהירות ריצתו, לא הייתה לו הרבה תקווה הוא חשב שהפולנים ישיגו אותו די מהר ויתפסו אותו, אבל טום המשיך לרוץ למרות שידע שבסוף יתפס.

טום החל להאדים מרוב מאמץ, גוון פניו היה דומה לגוון של סלק טרי במיוחד. גופו החל להראות כשלולית של זיעה, בגדיו נרטבו והם הקשו עליו לרוץ אבל הוא לא ויתר,אבל גם הפולנים לא ויתרו. הוא היה בשבילם טרף קל והם לא רצו לוותר עליו, הם הגבירו את מהירותם. לפתע טום הבחין בשביל נוסף שניצב לצידה של המדרכה .הוא מיהר והפנה את גופו והחל לרוץ לאורך השביל. כעבור כמה דקות טום הבחין שאחד מרודפיו נעלם, צמרמורת עברה בגופו , הוא חשב שהפולנים מתכננים ללכוד אותו בכך שיקיפו אותו מכל הצדדים, הוא חשש מכך הוא חשש שפולנים נוספים ינסו לתפוס אותו. כעבור כמה דקות הוא ראה שקבוצה נוספת של פולנים הגיעה. כשלושה פולנים עמדו במרחק מה ממנו. טום נעמד דום במקומו ולבסוף זינק לגינה קטנה שהייתה לימינו, הוא רץ לאורך הגינה שהפולנים רצים אחריו.

לאחר כמה שניות טום זינק לגינה נוספת שהייתה צמודה לגינה הראשונה, הוא המשיך לרוץ ולזנק מגינה לגינה עד שלפתע התנגש בבול עץ ומעד על רגלו הימנית שהחלה לדמם. טום שכב על הקרקע נואש בערך עשר שניות והביט בפולנים מתקרבים אליו הוא התאמץ לקום ולבסוף ברגעים האחרונים שנשארו לו הוא קם על רגליו והמשיך בדרכו, צולע כי רגלו נפגעה בצורה קשה. טום צלע הכי מהר שיכל וחשש כי בכל רגע רגלו הפצועה תקרוס מרוב מאמץ, הפולנים ניצלו את צרתו של טום והחלו לצמצם פערים. טום צלע וצלע ולבסוף הוא הבחין בביתו הקטן והישן, תקווה התעוררה בליבו וחיוך של תקווה הופיע על פניו. מיד פעם הוא שמע את הפולנים צועקים אחד לשני דברים כמו "הזדרזו כבר, הוא כמעט בידנו" או " היום היהודון יחטוף בראש" טום היה במרחק של מטרים ספורים מדלת ביתו אבל בעודו צולע לכיוון תקוותו כאב חד התפשט לאורך גבו, הוא הפנה מבטו לאחור לכיוון הפולנים ונבהל כשראה כי הם זורקים עליו מקלות ואבנים. טום לא חשב לרגע אחד הוא פעל מייד והחל צולע לכיוון הדלת הישנה של ביתו הקטן, לבסוף הגיע לדלת והחל לדפוק כמו מטורף על דלת האלון השחוקה והשרוטה של ביתו, הוא המתין שהדלת תפתח כי ידע שכל שנייה שעוברת היא משמעותית בשבילו.

לפתע נשמעה קריאה מאחורי גבו של טום "אתה שלי" .טום הסתובב והביט בחבורת הפולנים שהקיפה אותו הוא בחן אותם באיטיות ופתאום אחד הפולנים שאג וזינק לכיוונו של טום חובט בסנטרו ודוחף אותו אל הדלת, טום ניסה נואשות לדחוף מעליו את הפולני אבל הפולני היה חזק ונחוש והוא עצמו היה חלש וותרן. הפולני כיוון מכה נוספת לכיוון סנטרו של טום ושנייה לפני שהנחית את המכה דלת ביתו של טום נפתחה כשציריה חורקים בקול, יד של אישה נשלחה קדימה ומשכה את טום לתוך הבית סוגרת אחריה את הדלת.
הפולנים נשארו במקום לכמה שניות חובטים בדלת ולבסוף החליטו ללכת מהמקום.

טום עמד בלי נוע בחדר הכניסה של ביתו מביט באימו ,שהייתה זו שמשכה אותו פנימה, היא לבשה את שמלת הסינר המרופטת והמרוחה בשמן שאותה תמיד לבשה כשהכינה ארוחת צהרים. על ידיה לבשה זוג כפפות מטבח שהיו מקושטות בציורי פרחים, גם הכפפות היו ישנות ומרוחות בשמן, רגליה הלבנות נחו עמוק בתוך זוג נעליים חרטומניות שצבען ארגמן כהה, על אוזניה נחו שני עגילי לחצן שחורים על צווארה ענדה תליון משכית מאורך ועל שערה החלק חבשה כובע טורבן.
"אני מבינה שלא היה לך יום כל כך נחמד" אמרה אימו של טום בקול רם וקודר.
טום הנהן מביט ברצפה.
אימו של טום הבינה שהיום הוא ממש עצוב ושיהיה לה קשה יותר לגרום לו לשמוח "טום אביך קנה בגט צרפתי לארוחת הערב ואני הכנתי ארוחת צהריים שתשמח אותך, הכנתי חזה עוף, כנפיים ולקינוח הכנתי שש פחזניות"
טום לא ממש התעודד "אני לא רעב, אני רק רוצה לנוח קצת"
"אם תרצה לאכול תגיד לי"
"בסדר, אבל לא נראה לי שאהיה רעב"
"אתה רוצה שאטפל בפציעות שלך?" שאלה אימו של טום שהייתה רגילה שבכל יום היו מכים ופוצעים אותו.
"כן אני צריך עזרה, ללכת לסלון?"
"כן בני היקר"
טום צעד באיטיות לכיוון הסלון והתיישב על ספת הצסטרפילד הישנה שהייתה צמודה לאחד מקירות הסלון.
"איפה נפצעת היום?" שאלה אימו של טום מביטה בעיניו של בנה בעצב.
טום ענה בקול צרוד "היום נפצעתי בברכיים, בגב ובסנטר" אימו של טום חשבה לרגע ואז אמרה "חכה לי פה, אני הולכת להביא מגבת ובד כדי לחבוש ולנקות את הפצעים"
"את יכולה להביא לי גם מים?" שאל טום כמעט ובוכה.
"כן" ענתה אימו ופנתה ללכת לכיוון המטבח.
טום התקשה לא לבכות אבל לבסוף העצב השתלט עליו והוא החל לילל בעצב ובכאב.
למה הם שונאים דווקא אותנו ?! מה עשינו להם?! כולם באירופה שונאים אותנו, כולם רוצים להרוג אותנו, למה בכלל אנחנו גרים פה ולא במקום נורמאלי ?! ילל טום לעצמו.
"כי אנחנו מצליחים באירופה וכולם מקנאים, נשמע קולה של אימו של טום. טום הרים מבטו והביט באימו שהתקרבה אליו באיטיות כשבידה מגבת רטובה, כמה חתיכות בד וכוס מים שקופה. טום ניגב את דמעותיו עם בגדו ושאל בקול חנוק "למה את מתכוונת אימא ?" אימו התיישבה לצידו ונתנה לו את כוס המים ממתינה שיסיים לשתות.
"סיימת" שאלה .
"כן" ענה טום.
אימו של טום טיפלה בפצעיו של טום ותוך כדי כך דיברה.
"כולם מקנאים שאנחנו היהודים מצליחים באירופה, שאנחנו חכמים ועשירים ולכן כולם שונאים אותנו, תזכור שקנאה הוא רגש מסוכן"
"אבל אנחנו לא עשירים, תראי את הבית שלנו"
"זה לטובתך ולטובתנו"
"למה את מתכוונת" שאל טום
" א.. " דבריה של אימו נקטעו.
"אל תטרידי אותו עם מצבנו הכלכלי" היה זה אביו של טום שנכנס לסלון, הוא אחז עיתון מקומט בידו וענד על עיניו משקפי קריאה, הוא הביט באשתו ושאל בקוצר רוח: "נו מה קרה היום ?" אימו של טום ענתה בכעס "אתה יודע מה קרה היום אז למה אתה שואל ועוד בצורה כזו מזלזלת !!" אביו של טום השיב "אינני יודע מה קרה, אולי היום קרה לו דווקא משהו טוב ולא משהו רע"
אמו של טום השיבה ברוגז רב יותר ממקודם "אל תשקר, אתה לא חושב שאולי קרה משהו טוב, אתה יודע מה קרה, אתה יודע שקרה דבר רע!! מה לא נמאס לך מכל השנאה הזו, לא נמאס לך מהלגלוג הזה, לא נמאס לך ממה שעובר על ילדנו האומלל ?!! "

אביו של טום ענה "אם נמתין אני בטוח שהאנטישמיות תיגמר בקרוב"
אימו של טום רתחה מזעם היא החלה לצווח "איזה סוף אתה רואה לשנאה ואיזה בקרוב, אתה יודע מה, אם האנטישמיות תיגמר השנה אז אני כד !!!"
אביו של טום החל גם הוא לרתוח מזעם, קודם כל הוא צעק על טום " טום לך לחדר שלך !!" ואז הוא התכוון לצעוק על אימו של טום, אבל היא דיברה לפניו ואמרה "טום אתה לא חייב ללכת לחדר שלך, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, סיימתי לטפל בך אתה בסדר עכשיו".

טום ענה בשקט " זה בסדר אמא אני אעלה לחדר זה לא מפריע לי"
לאחר שטום סיים לדבר הוא קם מהספה שעליה ישב וצעד לכיוון המדרגות שהובילו לקומה השנייה. לאחר מכן הוא עלה במדרגות פנה ימינה ונכנס לחדרו, סוגר אחריו את הדלת.

טום נעמד צמוד לדלת חדרו בסגורה ועצם את עיניו, נושם בכבדות ומאזין לציוץ הציפורים ולקול הרוח הנושבת מחוץ לחדרו. טום עמד זמן רב בשלווה מאזין לצללים השקטים שחדרו לאוזניו, הוא מעולם לא חש כל כך רגוע ושליו כמו שחש ברגעים אלו, הוא רצה להישאר כך זמן רב, הוא רצה להישאר רגוע אבל תקוותו לא התממשה כי קול מבהיל וחזק נשמע מרחוק ואחריו נשמע הקול שנית מרעיד את הקרקע. כאשר טום שמע את הקול הוא פקח את עיניו בבהלה וזינק לכיוון חלון חדרו שהיה פתוח, הוא הביט דרכו למרחק מחפש את מקור הקול. לאחר כמה שניות של התבוננות ברחובות טום הבחין בעמודי עשן עולים מבין הרחובות, הוא גם הבחין בכמה נצוצות אור שבקעו ברחובות הצפופים והמרוחקים. טום עמד דום במקומו כשחרדה בוערת בליבו, הוא הבין שפולין מותקפת והניצוצות הם ירי.

כאשר טום הבין את המתרחש הוא גם הבין שעליו לצאת מחדרו במהירות אבל מרוב בהלה הוא לא הצליח לזוז, הוא עמד במקומו כמו פסל ולא זז עד שקול ירי חזק הרעיד את אזניו חוזר על עצמו פעמים רבות . לאחר שטום התאושש מעוצמת הירי הוא הצליח להבחין בחיילים שלבשו מדים כהים רצים ברחובות ויורים לכל עבר, הם העלו מבנים באש והרגו את כל מי שעמד בדרכם. טום הבין מה עלול להיות עתידו ולכן החל לברוח מחדרו ובדיוק מתי שיצא מחדרו משאיר את הדלת פתוחה פגז התפוצץ מעל החדר, מרסק חלק מגג העץ של הבית. טום לא ראה את הפיצוץ אבל הוא שמע אותו וחש אותו, הוא שמע קול רם של אש שנדלקת וחש חום רב, הוא לא הביט לאחור רק המשיך לרוץ כאשר טום החל לרדת במדרגות התפוצצו סביבו עוד כמה פגזים, הפעם הפיצוץ היה קרוב אליו מאוד וקול של זכוכית וקירות עץ נשברים הרעיד את גופו, לאחר ששמע את הפיצוץ הוא חש מגע שורף על גופו ואז הכל סביבו החל להתערפל, אסור לי להתעלף חשב, אבל לבסוף הוא נפל מעולף שוכב דומם בין קורות העץ השבורות והלהבות המלחשות. טום חזר להכרה לאחר מספר שניות, הוא הבין שהוא שוכב על רצפת העץ של סלון ביתו, סביבו להבות אש וחלק מקירות הבית שהיו עשויים בעיקר מעץ התמוטטו ונשברו...
המשך יבוא...
תגובות לכתבה