הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  23/08/2017 
 
הופיע גיליון 205
 בנושא חדר



יומנה של לילי (פרק ו’)
מאת: ענבל שחם בת 11, תאריך:13/9/2010
כסא הגלגלים

אמא שלי צעקה עליי: "אני אמרתי לך לא לעלות על רכבת השדים!!! ידעתי שיקרה לך משהו!!! למה לא הקשבת לי?..." עם נאום שלם על מתקנים מסוכנים בלונה פארק ולמה כדאי להקשיב לאמא. אני חושבת שנרדמתי מרוב שיעמום, כי בערך מאמצע הנאום (ואני יודעת מה האורך של נאומים של אמא שלי) אני לא זוכרת כלום.

כשהתעוררתי גיליתי שאני לא מסוגלת להזיז את הרגל. הורדתי ממני את השמיכה וראיתי שהרגל שלי מכוסה בחומר לבן וקשה. ניחשתי שנשברה לי הרגל. נשברה לי הרגל!!! איזה מזל שמחר יום שבת. אני בבית שלי. ויולה רואה שאני עצובה והיא באה ומתחככת בי. אני כל כך אוהבת אותה! היא תמיד מנחמת אותי ברגעים עצובים. אני שומעת קריאה מלמטה: "לילי!!! כיסא הגלגלים שלך הגיע!!!"

ירדתי למטה, או יותר נכון, זחלתי למטה. אמא שלי הראתה לי אותו. הוא היה שחור עם נקודות אדומות על הגלגלים. "אמאאאא! למה דווקא אחד מכוער???" "אם תרצי נלך להחליף אותו." "באחד סגול?" "אם יהיה שם." "ואם לא יהיה?" "אז..." "אז מה?" "אז נחפש במקום אחר." "אין לי כוחחחחחחח..." "את רוצה כיסא אחר או לא?" "אההה... נחפש רק בחנות אחת." "טוב."

הלכנו לקנות כיסא גלגלים. בכניסה קיבלנו שני ניירות הגרלה (אין לי מושג למה) מילאנו אותם ושמנו אותם בקופסא. כעבור שתי דקות המוכר בא והכריז לאמא שלי: "את הזוכה בהגרלה!!!" אמא שלי שמחה והלכה איתו לחדר שהם קראו לו 'חדר ההגרלות'. חיכיתי לה כמה זמן, ופתאום שמעתי: "אההההההההההההההה!!!!!"

המשך יבוא...
תגובות לכתבה