הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  19/11/2017 
 
הופיע גיליון 207
 בנושא מלוכה



הפנדה
מאת: אסף יובל בן 10, תאריך:6/9/2010
סיפור על החיה האהובה על רוני

היה הייתה ילדה. אבל לא סתם ילדה, ילדה אמיצה מאוד. הילדה הייתה בת 7 ותשעה חודשים. היא אהבה מאוד את הספארי ברמת גן. החיה שהיא הכי אהבה בספארי הייתה דוב פנדה. כן, כן, דוב הפנדה, זה נכון שכל הילדים אוהבים נמרים, אריות, סנאים, נחשים. אבל היא אהבה דווקא דובי פנדה. הפנדה שהיא הכי אהבה מכל שאר הפנדות בכלוב הייתה דונה. היא הייתה פנדה מיוחדת מאוד יחסית לכל שאר הפנדות האחרות בכלוב.

סליחה שלא אמרתי לכם לי קוראים רוני ויצמן. אני גרה בתל אביב בבית הורדרד בפינה מול המסעדה של השף הגדול. מה שרציתי לספר לכם הוא סיפר מאוד אמיץ. ביום בהיר אני יצאתי מהבית לבית הספר כמו בכל בוקר. הלכתי למסעדה של השף הגדול, שפי, לקחת ארוחת בוקר לבית הספר. כשנכנסתי לבית הספר ראיתי את כל הילדים מדברים. אני שמעתי שהם מדברים על כך שדונה עזבה את הספארי. הם התלחשו כי הם לא רצו שאני אשמע את זה כי הם ידעו שזו הפנדה שאני הכי אוהבת.

הם אמרו שהיא עזבה לאשקלון כי שם כל המשפחה שלה. כמובן שאני הרגשתי רע וחשבתי שאני לא אראה אותה יותר. זה אפילו גרם לי להיכשל בלימודים ולחלום על זה חלומות רעים בלילה. ידעתי שאני צריכה לעשות משהו אבל מה? חשבתי לעצמי ופתאום עלה בראשי רעיון, אני אסע לאשקלון להחזיר אותה ואת משפחתה אלינו לספארי. בלילה שההורים ישנו אני ארזתי בתיק אוכל, מים ושק שינה למקרה שאתעייף, וקצת כסף שנשאר לי מהיום הולדת ויצאתי לדרכי.

יצאתי דרך החלון של חדרי כדי שהורי לא ירגישו בכלום. יצאתי החוצה וביקשתי ממוניות שיסיעו אותי לאשקלון. שילמתי להם 5 שקלים והם לקחו אותי. כשהגענו, ירדתי מהמונית ואמרתי "תודה". אחר כך הלכתי לחפש את הספארי. אחרי שעה של חיפושים וחיפושים מצאתי את הספארי. נכנסתי אליו והתרגשתי לראות את דונה. חיפשתי את הכלוב של הפנדות ופתאום הופיע מולי האיש שעובד שם ואמר לי: "שלום ילדה אני רון העובד של הספארי". "שלום, אני מחפשת את הפנדה שלכם דונה שעברה אליכם היום" אמרה רוני. רון אמר: "אני מצטער לספר לך את זה אבל היא עזבה היום בצהריים לנתניה. נסעתי לנתניה, חיפשתי את הספארי ובסוף מצאתי. הלכתי לכלוב הפנדות ולא ראיתי את דונה. פתאום הופיע מולי איש ושאל אותי: "את מחפשת את הפנדה שהגיעה היום?" , "כן" עניתי, "העבירו אותה לחיפה" אמר האיש. "טוב, תודה ביי". מיהרתי למונית והיא לקחה אותי לחיפה.

חיפשתי את הספארי ובסוף מצאתי אותו. נכנסתי לתוכו וחיפשתי את כלוב הפנדות. חיפשתי את דונה ומצאתי אותה ואת משפחתה. שאלתי: "אפשר לקחת אותה לת"א?" שאלתי , "כן, בטח" ענה האיש בספארי. "תודה רבה לך" אמרתי , הזמנתי משאית והעברתי את הפנדות לת"א. החזרתי אותם לכלובם ונתתי להם אוכל ומים. חזרתי הביתה עם לב שמח, הלכתי לישון... לא הספקתי להגיד "דונה" וכבר נרדמתי. ככה החזרתי את דונה לספארי ומאז לא היו לי כישלונות בבית הספר ולא היו לי חלומות רעים. כל יום בבוקר הלכתי לביה"ס עם חיך על השפתיים ושיר יפה כפליים.

תגובות לכתבה