הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  25/09/2017 
 
הופיע גיליון 206
 בנושא קצה



יחיד עם כיפה
מאת: רזיאל ולד בן 11.5, תאריך:7/7/2010
סיפור אמיתי

הסיפור שאספר לכם הוא סיפור אמיתי. הוא מספר עלי ועל מה שקרה לי בכיתה ג' כשחלטתי ללכת עם כיפה לבית הספר.
לפני מספר שנים כשהייתי בן 4, החליט אבי לחזור בתשובה. החיים שלנו השתנו לגמרי (אני לא זוכר כל כך את החיים לפני שאבי חזר בתשובה, כי הייתי קטן מדי) ואבא התחיל לספר לי סיפורי תורה ולהסביר לי על אמונה. למרות זאת, אמא לא חזרה בתשובה ושלחה אותי לבית ספר ממלכתי.

באמצע כיתה ג' החלטתי לחבוש כיפה בבית הספר, כי הזדהיתי עם אבי והתחלתי להתחזק באמונה. אמא ניסתה לשכנע אותי לחבוש כיפה רק מחוץ לבית הספר, אך אני לא הסכמתי. ביום הראשון כשהגעתי לבית הספר עם כיפה, החלו ילדי הכיתה לקרוא לי "רבי" ו"צדיק" (עד היום הם קוראים לי ככה לפעמים) אך חלק מהילדים לעגו לי, ולקחו לי את הכיפה מראשי ושיחקו איתה מסירות ביניהם.

למחרת הילדים המשיכו בהתנהגותם כמו ביום הקודם, וכך זה התנהל במשך תקופה מסוימת, אך אני המשכתי לחבוש את הכיפה. לאחר תקופה מסויימת, התרגלו הילדים לעובדה שאני חובש כיפה וקיבלו אותי כמו שאני, וחדלו להציק לי. ידיעותי בתנ"ך ובאמונה ובכל מה שקשור לזה גדולות מאלה של חברי לכיתה, וכאשר מתעוררת שאלה בנושאים אלה פונים אלי, ואם איני יודע את התשובה, אומרים לי לשאול את אבי.

ילדי הכיתה יודעים שאני ישר וסומכים עלי. יש לי חברים, ואני עוזר למי שצריך, אם אני יכול. אני רוצה להיות מדען או רב כשאהיה גדול, ואמא אומרת שאני יכול להיות גם וגם, והכי חשוב, היא אומרת, שאני אהיה בן אדם טוב.
תגובות לכתבה
1.רזיאל היקר
 יהודה משה פתי’יה בן 7 וחצי (03/08/2010, 11:57:45)