הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  23/11/2017 
 
הופיע גיליון 208
 בנושא גבורה



”היא עוזבת את הבית” (חלק ד’)
מאת: עידית בורלא בת 12, תאריך:9/6/2010
הסיפור של רינגו

הפרק הקודם:
http://einayim.com/NewsPage.aspx?id=k245


במקום שאלות, ארבעתם התיישבו על המושבים והסתכלו עליו.
"מה?" שאל. "ממש כלום. שום דבר. רק אם יורשה לי לומר, איך... עזוב." ג'ורג' שאל. "אני יודע, הבנתי כבר מה אתה רוצה מהמילה העשירית במשפט המוזר שלך. אז ככה: כפי שבטח אתם כבר יודעים, פספסתי את הטיסה. איחרתי כי... לא משנה!

טוב, הבנתי שאני צריך לחכות לטיסה הבאה לאוסטריה כי היא גם האחרונה, אבל לא היה לי גרוש והיה לי משעמם. קפצתי לפקידה, עד שפתאום חבורה של בחורות קלטה אותי שם ורדפה אחרי.
בקיצור מהומה. לא ידעתי מה לעשות, אז פשוט נתתי לעניינים לזרום. התחבאתי מאחורי ארון גרביים. שם הבנות לא קלטו אותי...". "לא היה לך קצת מסריח בארון גרביים..?" ג'ון צחקק. "כן, תצחק תצחק, אני שמח שאני מבדר אותך. לא ידעת מה עברתי שם לבד בזמן ששלושה בנים לא יכלו לחכות לרביעי נכון?" רינגו הדגיש מאוד את המילה 'שלושה בנים'. ג'ון קצת הסמיק.

"בינתיים, איזו ילדה ראתה אותי. כמובן שהיא שאלה אותי מה אני עושה מאחורי ארון גרביים. "לפחות היא לא עשתה לי חור באוזן. אבל היא ממש ממש מתה עלינו, ומה שהיא אמרה לי כבר הראה את זה בלי שהיא אמרה את זה ישירות."

"מה היא אמרה?" שאל ג'ורג'.
"שהיא נוסעת במטוס לאוסטריה רק בגללנו. לבד. בלי לספר. ממש לאף אחד." "לבד? אתה צוחק עלי! ממתי אנחנו, גרמנו לילדים, להשתגע ולנסוע לבד במטוס בדיוק?" שאל פול. "אין לי שמץ. בכל מקרה היא אמרה שהיא גם עולה להסעה של שמונה בערב. אז היא הביאה לי כסף כדי לקנות כרטיס."

"כל הכבוד לה!" הכריז ג'ון. "כן, גם אני למען האמת הופתעתי. טוב, עליתי למטוס. אבל הוכנסה פצצה מאוד קטנה, אך ערמומית. חפץ חשוד מאוד עם אתם שואלים אותי. אני פתאום, כשגיליתי את הפצצה, רצתי כמו משוגע, אז פשוט פתחתי את כל הארונות שעמדו לי בדרך עד שבתוך ארון אחד מצאתי מין דבר כזה של מצנח וחליפה וכל זה, וזו הייתה הברירה היחידה שלי. ותאמינו לי, זה לא היה הכי נעים בעולם. אז פשוט צנחתי איזה שלוש שעות עד שראיתי אתכם. יותר נכון את פול. מסתכל "קפוא" על הפלזמה."

"היית חייב להגיד את זה ליד כולם..?" שאל פול.

"אבל לפני שיצאתי, המטוס היה רגע לפני שהוא התרסק באוקיינוס.

טוב, תקשיבו, אני הולך לבקש ממכם טובה עצומה אבל אני פוחד לבקש, כי או שתצחקו או שפשוט תחשבו שאני פסיכי, וזה יהיה ממש קטסטרופה."

"מקסימום נחייך. קדימה, רוץ עם הטובה." ציווה ג'ון.

"בסדר. צאו מהחלון." אמר.

"מה?!..." שאלו בפה אחד.

"המטוס טבע בתוך האוקיינוס, אף פעם לא הייתי באוקיינוס, ואני לא יודע לשחות ואני צריך לדעת לשחות כדי שנחפש את המטוס, נכון? אתם תלמדו אותי לשחות, נעצור את הנשימה, נחפש את המטוס מתחת למים ואני אגשים את חלומי ואכיר בפעם הראשונה בחיי דג "אבו נפחה". צ'יק-צ'אק."

אף אחד לא אמר מילה.
שלושתם היו המומים.
לא היה להם מה להגיד, אבל בתוך ליבם הם כבר מוצאים את מה שצריך להגיד לרינגו.

רינגו פתח את החלון וקפץ ממנו.

"רינגו! מה אתה חושב שאתה עושה?!"
"מתחיל הרפתקה חדשה!"
"ואתם קופצים גם!" הוסיף.

הם התלחשו ביניהם 4 דקות שלמות.

"היום עם אפשר!" הוא צעק.

אם אתם שואלים את עצמכם איך זה שהמטוס לא זז, זה בגלל פקק מטוסים בשמיים.
השלושה תכננו שכשרינגו יקלוט שמה שהוא אומר זה פשוט בדיחה, הם ישפכו עליו דלי מים.

טוב, לא היה מה לעשות.
"מה נגיד לבראיין*, כאשר ישאל למה קפצנו מהמטוס? מדוע לכל הרוחות הקשבנו לחבר הכי טוב שלנו, רינגו?" שאל ג'ורג'.

"לא יודע." ענה ג'ון.
"אם כבר מדברים, הידיעה שהעולם שטוח יותר הגיונית מהבקשה של רינגו."הוסיף.
"אם כבר, הסיפור על הפילון המעופף הרבה יותר הגיוני מהבקשה של רינגו." אמר פול.

"ואם כבר, הסיפור הזה של ה-"אם כבריים" האלה יכול להמשך שעות, אז בבקשה מישהו יכול כבר להזיז את הישבן הזה שלו וללמד אותי לשחות כבר?" שאל רינגו.




*בראיין הוא היה הסוכן של הלהקה.



תגובות לכתבה
1.וואו את מדהימה
 דניאל (שם בדוי) בת 11 (24/11/2012, 18:22:22)