הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  19/11/2017 
 
הופיע גיליון 207
 בנושא מלוכה



תחילת שנת 2010
מאת: נועם רמון בת 9, תאריך:30/4/2010
האסטרואיד

התחבאתי במקלט, בין כל ציוד החירום שלנו. שמתי את זה במקלט כדי שלא יקרה להם כלום וכדי שאבא לא יראה. למחרת, בבית הספר כולם דיברו רק על הידיעה של האסטרואיד, והמורה לא הצליחה ללמד כלום בגלל זה. כל הילדים דיברו בנימה של פחד, הלם, וגם דאגה. חלק גם דיברו על מה שהם היו רוצים שיישאר, אבל לא כללו את עצמם.

כשחזרתי הביתה עם אחי דני, אמא, אבא ונעמה (אחותי התינוקת) היו בבית ולא בעבודה ובגן. אימא ואבא אמרו שנתנו להם יום חופש בגלל האסטרואיד, הם דיברו ונראו ממש מפוחדים, כי הם דאגו לשלומנו, ואולי גם קצת לעצמם, אימא דאגה גם לצלחות הקרמיקה המיוחדות, בצבעי כחול ושחור (שיוצרו ביד כמובן) שהיא ירשה מדודה נחמה הנחמדה כשהיא עברה לבית האבות, ואבא גם דאג למחשב הנייד, עם המצלמה ומסך המגע. בארוחת הערב כולם נראו מודאגים ומפוחדים.

בערב נרדמתי רק באחת עשרה כי לא הצלחתי להירדם, ובאחת עשרה וחצי התעוררתי ורצתי למקלט, כולם היו שם (אבא ואמא עם נעמה, שבכתה ממש חזק) חוץ מדני כי אימא אמרה שהוא צריך עוד להמשיך לישון. הייתי מפוחד ומבוהל, ובנוסף אבא גילה את הארגזים, אבל הוא לא הרשה לעצמו לכעוס עלי בגלל דבר כזה, ועוד בזמן הזה. פתאום ראיתי שחמש דקות לשתיים עשרה, ארבע דקות לשתיים עשרה, שלוש דקות לשתיים עשרה, שתי דקות לשתיים עשרה.

כולנו נצמדנו אחד לשני והתחבאנו בין הארגזים ואחי דני הגיע בריצה מהירה, יחסית לגילו, דקה לשתיים עשרה, עוד עשר שניות, 9, 8, 7, 6, 5, 4, 3, 2, 1, 12! נשמע בום!!!גדול ומחריש אוזניים, אבל לא קרה כלום, כבר שתיים עשרה ושתי דקות ולא קרה כלום. בשתיים עשרה וחצי כולנו נרדמנו שוב, אבל במקלט כמובן, למקרה שטעו בשעה. בחמישה לשבע אימא העירה אותנו כדי שנשמע את החדשות של שבע. הידיעה הראשונה הייתה על גשמים חזקים, סופות רעמים ושלג בירושלים, והשנייה על האסטרואיד. בידיעה אמרו שחלק מהאסטרואיד פגע בסקנדינביה וגרם למותם של רבים.

כבר בלילה נשלחו משלחות מכל העולם לחלץ נפגעים מההריסות. גם מישראל נשלחה משלחת שמנתה 20 אנשים ושחילצה עד כה 5 אנשים ובנתה בית חולים שדה, ובנוסף תרמה 1,000,000 שקלים. אחרי הידיעה אמא מאוד דאגה כי יש לנו קרובים-רחוקים בסקנדינביה. אמא ישר התקשרה אליהם אבל הקליטה לא היתה טובה ואף אחד לא ענה. אמא כמעט חטפה הלם, ואבא היה צריך לשפוך עליה מים, הלכתי מיד למחשב לבדוק באינטרנט אם הם עדיין חיים, והתברר שבאזור שבו הם גרים האסטרואיד לא פגע. תוך כמה ימים הצלחנו ליצור קשר עם קרובינו ולשמחתנו הם בריאים ושלמים.
תגובות לכתבה