הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  23/11/2017 
 
הופיע גיליון 208
 בנושא גבורה



סיפור על ’שונות’
מאת: יהל סיוון בת 9, תאריך:19/11/2009
התינוק של אמא דובה

יום אחד נולד דוב תינוק לאימא דובה. אך לא היה זה דוב רגיל: זה היה דוב ללא פרווה. אימא דובה התביישה עד עמקי נשמתה בדוב הזה, ולכן החליטה להיפטר ממנו. כיוון שהייתה דובה ערמומית, היא רצתה להרוויח קצת מן המצב. וכך, במקום סתם להיפטר מהדוב הקטן וחסר הפרווה היא החליטה ללכת העירה ולמכור אותו שם.

היא כמובן לא התייעצה עם בעלה, מחשש שהוא ירצה את ילדו הקט ולא יסכים למכור אותו בשוק. לכן לא גילתה לו שהיא כבר המליטה ואמרה לו, מהחדר השני: "בעלי היקר, הבה נצא לטיול העירה לקנות לנו מעדן טעים לארוחת הערב". היא מיהרה לדחוף כמה כריות לתוך חולצתה כדי להיראות כאילו היא עדיין בהיריון, ולאחר כמה סידורים המשיכה: "אני רוצה לקנות משהו לילד החדש". מיד כששמע אבא דוב את המילה 'ילד' הוא אמר: "כן, חמודה" ונכנס לחדרה. כשראה את אשתו ואת בטנה, שנראתה כמו חמישה כדורי רגל ענקיים, הוא שאל בבהלה: "מה קרה? אכלת את התינוק?!"
“לא ולא, אילו שטויות," ענתה אימא דוב, “פשוט רציתי שנצא העירה, ושם אמליט את התינוק. כנראה לא שמעת טוב, חומד."
אבא דוב הודה ב'בלבול', והם יצאו שניהם יחדיו אל העיר. כשהגיעו אל המרכז הרפואי, נכנסה אימא דוב לחדר הלידה, ואבא דוב חיכה בחוץ.
בתוך החדר שקט הס, אין יוצא ואין נכנס. ולמה? כי האם אמרה לרופאים בקול מתקתק: "או שאתם יודעים או שאתם מנחשים? יש לי היום מבצע מרהיב: קונים עור דוב, ומקבלים 7 כריות מתנה. מה אתם אומרים?"
עובדי המקום, שהיה להם מחסור בכריות, או יותר נכון, בעיה של אביזרי נוחות לאנשים, שילמו לה מיד 100 ש"ח וביקשו לקבל את עור הדוב, אך אז גילתה להם האם את סודה והראתה להם את ילדה העירום. הם הבינו לליבה ולא כעסו עליה, אלא רק שמחו בשמחתה על שנפטרה מהגור שלא רצתה בו.
כשיצאו מהחדר אמרו הרופאים לאבא דוב: "הייתה בעיה בלידה. לא יהיה לכם ילד מההיריון הזה. אבל אל דאגה, בפעם הבאה יהיה בסדר." באומרם זאת הם קרצו לאימא דוב, שכבר לא הייתה ממש אימא, והלכו. אבא דוב, שכבר לא נזכיר שהוא אבא, התייפח על ברכיה של אשתו, וכשסיים הלכו שניהם שותקים לביתם.
ואולם, הרופאים לא הרגו את הדוב כדי להשתמש בעורו, אלא שלחו אותו לגן החיות.

בגן שאלו כל החיות: "מי החיה המשונה הזאת? מה היא עושה כאן? למה שלחו אותה אלינו?!" ועוד שאלות מטרידות מסוג זה. מנהל גן החיות ענה בקיצור: "זה דוב ללא פרווה. אני מבקש כמה דברים: א. להתייחס אליו בכבוד. הוא איבד את אימו ואין לו אב. ב. אמנם הוא שונה, אך הוא מוגן ושייך לכאן כמוכם. כל מי שיפגע בו, יקלל אותו או יקרא לו בשמות גנאי יגורש מהגן. ג. קבלו אותו כחבר ותיק. אל תאסרו עליו דברים ותנו לו את אותן הזכויות שיש לכן. אם לא תנהגו כך, תסתבכו בצרות." הוא סיים את דבריו, לקח את הדוב ושם אותו בכלוב הדובים.

הדוב הקטן היה משותק עד מוות כאשר כל הדובים נעצו בו מבטים מסוקרנים. דוב אחד קטן שאל את אימו: "אימא, זה נראה כמו חתיכת עור טעימה מאוד, אפשר לנגוס בה?" וכל ההורים צחקו, מלבד אימו של הילד. “מאוד לא מנומס," היא ענתה, “ללעוג למי ששונה ולהגיד שהוא חתיכת עור. ואתם, המבוגרים, אני ממש לא מבינה איך אתם מחנכים את ילדיכם. זאת חוצפה! ואתה, בני הצעיר, אם עוד פעם אחת תגיד משהו כזה..."
"נו, עליזה, זה רק קצת 'צחוקים', לא נורא. על התבדחות קלה לא יעשו לנו כלום." אמר בעלה של הדובה הטובה. "ממש מר חכם בלילה! אני לא רוצה שיעיפו את בני מגן החיות הזה. הרי שמעתם מה המנהל אמר, נכון? 'כל מי שילעג למסכן יעיפו אותו מגן החיות הזה', ואני לא רוצה שזה יקרה דווקא לבני!" היא רצה לתוך המאורה בעצב רב ובבכי תמרורים.

הדוב החדש לא פחד, משום מה, מהאימא הזאת ורץ אחריה פנימה. איזו אימא נחמדה, חשב בליבו, איך שהיא דואגת לילדיה, לא כמו אימי שזרקה אותי והתביישה בי. איזה מזל שהרופאים של בית החולים רצו להגן עליי. וכך חשב וחשב עד שהגיע אל האם הטובה, האם שרצה שתהיה אימו. “שלום," פלט, “אין לי שם, ואימי זרקה אותי והתביישה בי. את יכולה להמציא לי שם ולהיות אימי? בבקשה! יש לך רק ילד אחד, נכון?" הדובה הטובה הציצה ממחבואה וראתה שהדוב הקטן הוא ילד חביב מאוד. היא חשבה בליבה: אם הילד הזה יהיה בני, אוכל להבטיח שלא יצחקו לו, וגם בעלי לא יצחק וילגלג אם הילד הזה יהיה בנו. לכן ענתה האם לדוב הקטן: "טעית בהערכה, חמוד שלי. כל הילדים שראית בחוץ הם בניי, אך כל הבוגרים מטפלים בהם. ולשאלתך, מובן שתוכל להיות בני, שאם לא כן ילעגו לך הילדים האחרים. אני מחבבת אותך מאוד, מלאך (והדוב הקטן הסמיק), רק זכור לשמור את החוקים. אני קפדנית מאוד. וגם היזהר לך, כי יכולים לפגוע בך בקלות." והילדון ענה: "אעשה כל שתבקשי, אימא, רק שמרי עליי ותאהבי אותי כמו שאת אוהבת את שאר ילדייך."
"אוהב אותך יותר מכולם," אמרה האם וחיבקה את בנה הרך, המתוק, השונה והמיוחד.
האם וילדה החדש יצאו החוצה אל שאר הדובים ואימא דובה הכריזה:" אני מודיעה בזאת שהגור החדש יהיה בני." כולם לחששו והתפעלו מתגובתה אל הילד הזה, אך הסכימו שיהיה בנה.

ככה חי הדוב הצעיר באושר ובשמחה עם אחיו ואחיותיו, וכמובן גם עם אימו הנחמדה. וכשהדובה שהמליטה אותו שמעה שהוא עוד חי היא כעסה מאוד. היא רצה לרופאים וניסתה להרביץ להם, אך לא הצליחה בכך כי הרופאים קראו לשומרי גן החיות, והם לקחו אותה והרגו אותה, ומפרוותה עשו מעיל צמר חמים לכל הדובים שבגן החיות.

תגובות לכתבה