הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  25/06/2017 
 
הופיע גיליון 203
 בנושא עיוורון



סגנון חיים - חלק א’
מאת: אוהד אבנרי בן 9 וחצי, תאריך:18/8/2009
אפשר לחיות בלי מחשב?

"יובל, בוא לאכול!", "רק רגע אמא, אני משחק במחשב!" תשובה זו לא הייתה חדשה לאמו של יובל, מיכל. הדבר הכי גדול שמייחד אותו זה אהבתו הרבה למחשב. בכל יום אמו הקריאה לו שוב ושוב את הנזקים שיכולים לקרות משימוש במחשב כל הזמן. לאחר שהניחה לו היא תמיד מלמלה לה שברגע שבאמת הם יצטרכו את המחשב, הוא יתקלקל.

אין ליובל הרבה חברים, אבל זה לא מפריע לו. למעשה, יש לו ידיד אחד בלבד בשם עומר, והם שונים לגמרי זה מזה. עומר חונך לחיות עם טכנולוגיה מינימאלית: יש נורה, יש פנס חירום למקרים של קצר, ויש מקרר - מספיק. יום אחד עומר נכנס לביתו של יובל, וכעבור כמה דקות של חוסר מעשה החבר התחיל לדבר: "איך אתה מסתדר עם כל הטכנולוגיה הזאת?", "מה זאת אומרת? הדברים האלה נוצרו על ידי בני האדם כדי לגרום לעצמם להרגיש טוב יותר ונוח יותר. לשאלתך, אני מסתדר טוב." "אני כבר מרגיש שאני נחנק. וחוץ מזה, כמה כסף כבר יש לכם?" "אל תדאג, המצב שלנו בסדר. 50 אלף זה מספיק בשבילך?", "לדעתי כבר תשכחו לקנות את הצרכים הבסיסיים." יובל לא ידע מה להגיד, אז הוא החליט לשבור את השתיקה. היה ברור לו שעומר לא יתעניין ממש בלפטופ החדש שלו, אז הביא כמה משחקי קופסא. לאחר חצי שעה בערך עומר הלך. הפגישה הייתה קצרה, אך היא גרמה ליובל לשקוע במחשבות. אולי מיכל ועומר צודקים? בשביל מה אני צריך את המחשב?

הוא החליט לשנות לגמרי את סגנון החיים שלו. לא היה כזה קשה לחזות שאמו תופתע שתראה שיובל בא לאכול מיד, מבלי התירוץ "רק רגע אמא, אני משחק במחשב!". יובל היה לא פחות מופתע מעצמו. איך הצליח להתרגל כל-כך מהר לחיים בלי מחשב (כמעט)? לא היה לו כאב ראש, לא היה לו בעיית "הליכה אוטומטית" לחדר המחשב, לא כלום. אבל מה? כעבור כמה ימים שם לב לחור שנוצר בחייו. יום לאחר מכן פגש (לא במפתיע) את עומר בבית הספר, והתחיל לדבר: "אני הגעתי למסקנה שאתה צודק. ההתמכרות הזאת רק הזיקה לי. אבל איך אתה מסתדר עם השעמום?" "זוכר שנפגשנו לא מזמן? נראה שהחצי שעה הזאת עברה לך מהר, לא?" "למה אתה מתכוון? שאני כל הזמן ידבר וישחק במשחקי קופסא?" "זאת גם אפשרות, ואני ממליץ לך בנוסף לאכול ולשתות.." "תדבר ברצינות. השעמום הזה יכול להוביל אותי לבעיה נפשית. מה לעשות?" "אל תשאל אותי, תיקח פסיכולוג. רק פסיכולוגים יודעים להגיב בצורה נאותה לסיפורי חיים שכאלה." "ידיד טוב יכול גם לעזור, אבל אני אשמע בעצתך ואקח פסיכולוג." עומר הבין שיובל הדגיש את ה'ידיד טוב', אבל לפני שהספיק להגיב נשמע הפעמון שמבשר על תחילתו של שיעור חדש, מדע.

אולי זה לא היה צירוף מקרים אירוני, אבל היום דיברו על טכנולוגיה. סוזי המורה למדעים הסתכלה על יובל ועומר, שנעצו מבטים מוזרים זה בזה. היא לא הצליחה להבין אם אלא מבטים של עוינות. אחרי הכול, היא מכירה אותם רק חצי חודש. אבל מה שבטוח זה שיש אווירה מוזרה בכיתה ה' 1.
תגובות לכתבה