הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  25/06/2017 
 
הופיע גיליון 203
 בנושא עיוורון



”היא עוזבת את הבית” חלק א’
מאת: עידית בורלא בת 11, תאריך:31/5/2009
תחילת הסיפור על המסע של מישל

הכל התחיל במדינה ששמה גרמניה.
בעיר ששמה ברלין.
ברחוב אלטגאסה מספר 34.
טוב, זה מיקום הבית שבו הכל התחיל..

טוב, בכל מקרה זוהי וילה.
וילה גדולה. וילה לתפארת.
בצבע אדום – סגול – כתום – מחוספס עם פסים לבנים.
בוילה גרה משפחה.

המשפחה הייתה משפחה רגילה.
אבא רוובר
אח גדול - ג'ון
אחות קטנה - ננסי
ואחות "סנדוויץ'" - מישל.

למען האמת, היו גם 2 משרתות:
עוזרת כללית - נלי
וטבחית - טליה.

ובמשפט אחד:
משפחה שהיו לה חיים טובים סך הכל.

הסיפור שלנו מתחיל מילדת הסנדוויץ' מישל.

מישל הייתה בת 11 וחצי, והיא הייתה רעשנית ביותר. היא השובבה במשפחה, ובכל זאת אבא שלה סולח לה על כל השטויות שהיא עושה. היא גם לא מתייחסת ללימודים בצורה מיוחדת. היא פשוט הייתה ילדה עם המון אנרגיות שחשבה רק על דבר אחד: מוזיקה.

אבל, אימא של מישל, חלתה חודש לאחר שננסי נולדה, בשפעת איומה שלא עברה.
ואז, היא נפטרה. לכולנו זה היה קשה. גם לאביה של מישל ובגלל זה הוא סולח לה על כל דבר- כדאי לא לגרום לה עצב.

היה לה שיער בלונדיני ארוך בוהק בלי פוני, ועיניים ירוקות והיא הייתה אהובה במשפחה.

אביה של מישל יצא לשליחות של שנתיים. בארצות הברית, הציעו לאביה להיות המנחה של הערוץ הכי ידוע שם. לכך, הם שילמו בשבילו על מלון, כרטיס וכל השירות המלא.

טוב, עד עכשיו כתבתי לכם את תיאור המשפחה ואיפה זה התחיל. עכשיו אני אספר איך זה התחיל.

זה היה ביום חמישי, בשעה 3 בצהריים בדיוק. יום השנה לאימא של מישל.
בבית היו רק ג'ון ומישל.

טליה ונלי הלכו לקניות וננסי הלכה עם חברתה הטובה ליה לגן החיות.

מישל תמיד ניסתה להמציא יצירות בעצמה בפסנתר שאימא קנתה להם ביום הולדתה. זה אף פעם לא הצליח לה, וכשהצליחה בפעמים המעטות, היא התרגשה מדי ולא הצליחה לנגן את מה שכתבה בפני קהל.
הפעם, היא ניסתה לנגן בעצמה את השיר האהוב עליה- “She's leaving home" - (היא עוזבת את הבית).
היא השתדלה ככל יכולתה, כי זהו שיר שריגש אותה מאוד והיא רצתה שזה ירגש גם את אימא.

מישל האמינה שאימא מסתכלת עליה כל הזמן מהשמיים. והיא מגוננת עליה מצרות ושומרת עליה. מישל חלמה לחבק את אימא, ולהתקרב אליה רק קצת. בינה לבין אימא היו יחסים מיוחדים, הן היו קרובות מאוד. ולכן רצתה מישל לרגש ולשמח את אימא.

כשאחיה ג'ון פרץ לסלון ועצר אותה ואת הפנטזיות שלה ברעש שעשה, היא עשתה לו פרצוף זועף.

"תגידי לי משהו, יש משהו שאת יודעת לעשות חוץ מלקשקש תווים ולזייף שירים?" הוא התלונן.

"מה אכפת לך? למה, מה אתה עושה בדיוק?" היא ענתה.

"את מוזרה. איך לא מגיע לך שאבא ואימא יקנו לך פסנתר. ננסי יותר חכמה ממך, והיא בכיתה א'! “ הוא אמר.

"חוץ מזה, אין לך להקה יותר טובה? אולי "פינק פלויד"? “הביטלס" הם לא מה שציפה להם העולם. וחוץ מזה, אני מבטיח לך שעוד פחות מ-5 שנים הם נפרדים. זהו. נגמר!" הוא צהל.

"איזה מעצבן אתה! אתה לא מכיר אותם ולא יודע עליהם כלום! ומי אתה שתגיד את זה עליהם? שתדע לך שהלהקה שלך פשוט מגעילה, והביטלס, אף-אחד לא יצליח כמוהם! אני מנסה לרגש קצת אימא, אתה לא אוהב את אימא? זהו יום השנה שלה."
היא התעצבנה.

"ברור שאני יודע, ואני אוהב מאוד את אימא, ולידיעתך היא גם אימא שלי. ואני בטוח שהיא גם לא אהבה את הביטלס. את יודעת מה, בואי נתערב."

"אם אני מנצחת, ואין על זה ויכוח בכלל, אנחנו נלך להופעה שלהם ואתה צורח שאתה מת עליהם!"

"ואם אני מנצח, את לומדת את כל השירים שלהם מהתחלה ועד הסוף, ומראה לכל המשפחה, כולל הדודים את ההופעה שלך. סיכמנו?"

"עשינו עסק! ואתה, הולך להפסיד לאחותך בגדול ועוד תצטער על זה שגרמת עצב לאימא בריב שלנו!"

ג'ון הוציא לה לשון, ולקח את צלחת העוגיות ועלה למעלה.
מישל השתדלה לא להוציא לשון בפני אימא, אבל הוציאה גם היא לשון, לקחה את גלידת ה- וניל וקצפת שלה, ועלתה לחדרה.

לג'ון ולחברים שלו יש להקה, וקוראים לה "סוסי".
המוזיקה שלהם ממש נוראה. אחד מהם מתופף, 2 גיטרות חשמליות ואחד אורגנית. כשהם מנגנים במרתף, מישל וננסי יוצאות החוצה. שתיהן לא סובלות את המוזיקה של האח שלהם.

כשמישל עמדה להכנס לחדרה, היא נתקלה בעיתון של היום על הרצפה.
היא לקחה את העיתון ונכנסה לחדר. היא תמיד נועלת את החדר, כי ככה היא יכולה לשמוע את השירים של הביטלס בקולי קולות ואף אחד לא יכול להפריע לה.

היא פתחה את העיתון וראתה על העמוד הראשון תמונה גדולה ויפה של הביטלס.
מתחת לתמונה היה כתוב:

"...הלהקה המצליחה בעולם במהלך שנות ה-60 תגיע מחר לאוסטריה. הם יהיו שם ויבלו שם כל היום ויהיו שם רק יום אחד! לכל מי שגר באוסטריה- מזל טוב לכם!...."

מישל בפרצוף חמוץ גזרה את התמונה מהעיתון והדביקה אותה על הקיר. היא מלמלה לעצמה:
"איזה כיף לאוסטרים."
"איזה באסה.."

פתאום היא שמעה את המשרתות למטה. מישל ממש נבהלה..! הם היו בפניקה היסטרית:
מישל שמעה קצת קולות:
"אני לא מאמינה ששמלת החרוזים והתחרה עולה 5,000 דולרים!!" (טליה).
"איך זה יתכן?! חשבון המים עלה ל7,000 יורו???!!"(נלי).
"אוף!! איזה עולם אכזר! איך נגמר גבינת המוצרלה במכולת?"(טליה).
"אוי, כל המטלות של ניקיון הבית וסידור המיטות לפני."(נלי).

המשרתות הסתגרו בחדריהן למשך יותר משעה, כי הן עייפות מאוד מהיום.

פתאום עלה חיוך ענק על פניה של מישל: נדלקה לה מנורה אדומה! יש לה רעיון עצום:
"אני לא סובלת את טליה!
לעולם לא אוכל שלא לשנוא את נלי!
ג'ון גם ככה לא שם לב אלי,
ננסי היא בכיתה א',
ואבי הוא בשליחות בארה"ב למשך שנה שלמה!
אימי לימדה אותי איפה שדה התעופה וזה לא רחוק מהבית,
אני יודעת לטפס,
עכשיו החופש הגדול,
יש לי המון כסף מהחסכונות שלי,
טליה ונלי לא יכולות לטלפן לאבי, כי שירות הטלפונים שם התקלקל!

אני יודעת.. אסע לאוסטריה!

רגע.. אבל מה עם אימא? היא תכעס עם אני אלך ביום השנה שלה. יום השנה שלה...
"אימא, אני נורא מצטערת, ואני מקווה שתוכלי לשמור עלי עד כמה שאפשר, בסדר?"

מישל לקחה מזוודה גדולה. בהתלהבות שמה במזוודה כמעט את כל החדר שלה. היא התלבשה חם. ולקחה את המזוודה. היא פתחה את החלון, (כמובן זה היה בערב), ולקחה חבל.
היא לקחה את המזוודה. "אני יודעת לטפס לא רע! זה אפילו כיף! “

היא ירדה אל הגינה שלהם, היא הרגישה את הדשא ברגליה, ואז רצה על האופק. עם חיוך ענק על רגליה! קלת רגליים רצה לשדה התעופה!

נראה שמישל באמת מתכוונת לנסוע במטוס לאוסטריה.
ולשכוח את כולם...


תגובות לכתבה