הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  27/05/2017 
 
הופיע גיליון 201
 בנושא חתולים



ברזיל
מאת: ליאל בונדי בן 7, תאריך:12/5/2009
הכל חדש


לפני חצי שנה, עברתי עם ההורים שלי לארץ חדשה – ברזיל.
הכל היה חדש בשבילי - יבשת חדשה, ארץ חדשה, עיר חדשה שקוראים לה סאו פאולו, בית חדש, מיטה חדשה, טלוויזיה חדשה עם ערוצים חדשים, שפה חדשה, אנשים חדשים, שכנים חדשים, בית ספר חדש, מורה חדשה, חברים חדשים, משחקים חדשים, תרבות חדשה, מזג אויר חדש שאני לא מכיר – גשום בקיץ וחם מאוד, חיות חדשות, נופים חדשים.
התרגשתי מאוד, שאלתי הרבה שאלות ותמיד קיבלתי תשובות והסברים. הרגשתי שאני מוכן והייתי מאוד סקרן.

לפני שעברנו לדרום אמריקה נפרדתי מכוללללללללם – מהחדר שלי, מהבית שלי, מבית הספר שלי, מהחוגים שהייתי, מהחברים שלי, מסבא וסבתא שלי, מהדודים והדודות שלי.
לקחתי ספרים שאני אוהב, בקשתי מההורים שלי להמשיך לקבל את החוברת "עיניים" שאני אוהב וכמובן אמא ארזה את הבגדים שלי והמשחקים. נסענו כל המשפחה לשדה התעופה.

זו הייתה הפעם הראשונה שאני טס, הכל כל כך גדול,
אני רואה את הכנפיים של המטוס, אני רואה את הגלגלים שלו מתקפלים ונעלמים ואנחנו בשמים. פתאום אני בעננים, אבל באמת, אני לא רק מרגיש ככה. ההורים הכינו לי תיק שלקחתי איתי למטוס. הייתה בו הפתעה – משחק מחשבה קטן ומיוחד, בדיוק כזה שאני אוהב.

עצרנו בלילה בפאריס (אני פשוט מכיר את מגדל אייפל מהמונופול שלי), ואחר כך הגענו לברזיל, הכל היה חדש בשבילי. אני לא מכיר כלום. אני רואה מהחלון של האוטו כל כך הרבה מכוניות, אני רואה הכל ירוק, הרבה ירוק, עצים גבוהים כל כך עם הרבה צבעים ירוקים. פה בברזיל המרחק כל כך גדול ממקום למקום, אנחנו כל הזמן נוסעים ונוסעים, יש הרבה הרים, הרבה פרות וסוסים, אחוזות רחוקות, בתים גדולים גדולים, ממש כמו בסרטים. דמיינתי לעצמי כל מיני סיפורים מרתקים על דרקונים ועל דינוזאורים ואותי דוהר על סוס אחד שראיתי שם בהרים.

לכל מקום שאנחנו הולכים – אני שומע משהו לא ברור-שפה חדשה, איך לומדים אותה? אני צמא, אני בסך הכל רוצה לשתות מים, איך אני מבקש? אבל אני אגלה לכם סוד – ישבתי עם המשפחה שלי ולמדנו מילים חדשות בשפה החדשה, כי רצינו להרגיש יותר בטוח. פתאום אני מתגעגע לחברים, ולמשחקים ששיחקנו ביחד.

ואחרי כמה ימים נכנסתי לבית ספר חדש, ענק-ענק, ובו כל הדגלים של כל המדינות בעולם. אני מסתכל על הקירות ואני רואה מולי בגדול משהו שאני מכיר - דגל ישראל, וגם את דגל ברזיל. אני מגיע לבית הספר עם תלבושת חדשה שפשוט יושבת עליי נפלא. בבית הספר כללים חדשים, כיתות קטנות והמון סייעות, לכל אחד שולחן משלו, תא לילקוט, מגירת עפרונות, הרבה משחקים בשלוש שפות. הילדים רוצים לשחק איתי ואני איתם, וביחד אנחנו משחקים, לא תמיד הבנתי אותם אבל הסתדרנו, נו.... שפה חדשה. אפילו שיחקנו כדורסל על גג בית הספר עם רשת גבוהה-גבוהה.

אני פשוט ילד כזה סקרן שרוצה להבין על מה כולם מדברים, מה הם אומרים ואז אני שואל שאלות וכל הזמן לומד ולומד.
המורים פה מאוד אוהבים לעזור לי.

היום, אחרי חצי שנה שאני כאן בברזיל, אני פותר בעצמי תשבצים לילדים בפורטוגזית ובאנגלית, אני קורא ספרים ומביא הביתה חברים. אני אפילו בחרתי ללכת לחוגים חדשים שאותי מאוד-מאוד מעניינים: כדורסל, שחמט, רולרים, ג'ינסטיקה......ואני אפילו משחק מול מצלמה.
אבל עם כל הדברים החדשים והכייפים, אני הכי מתגעגע לחברים שלי בישראל,
ובעוד קצת זמן אני מגיע לבקר.
תגובות לכתבה
1.לליאל
 ליאור (שם בדוי) בת 11 (13/12/2012, 13:43:30)
2.לליאל המתוק
 שמוליק שמואל בן 34 (21/05/2009, 20:52:20)
3. לליאל
 ג’ולי עוז בת 4 (13/05/2009, 07:44:37)
4. כל הכבוד!
 שי,לירי ויהונתן בת 7 (12/05/2009, 17:51:57)
5.ילד מקסים
 רינה ב בת 42 (12/05/2009, 16:49:33)
6.
 הילה ב. בת 10 (12/05/2009, 16:13:47)
7.לליאל המלך !
 תמיר גרוס בן צעיר (12/05/2009, 15:49:37)