הזמן מנוי וגיליונות קודמים  |  צפה בגיליונות קודמים | דף הבית
 על אודות 'עיניים'  |  מערכת 'עיניים'  |  צור קשר 
  23/08/2017 
 
הופיע גיליון 205
 בנושא חדר



נרקיס במסע לעמק הפלאפים
מאת: ערבה לנדר שפירא בת 10, תאריך:30/3/2009
המסע ממשיך

"אוף, נעצור קצת, אנחנו עפות כבר עשרים שעות!" התנשפה גרניום באומללות בעודה טופחת על פניה בעלה מורטב במי נהר. "כן..... אני.... בקושי... נושמת!" השתנקה נרקיס. "טוב, אז אולי במקום להגיד שוב ושוב כמה אתן עייפות, בואו ננחת!" אמרה יסמין וטפחה בכנפיה הכתומות. שלושתן צללו למטה, ונחתו בחבטה. "איזה מזל! הכנפיים שלי הרוסות! עוד מעט והיה מתכווץ לי שריר!" נאנחה גרניום בהקלה. נרקיס נשנקה באימה, ואז אמרה:"המקום הזה היה מוכר לי, ועכשיו אני זוכרת למה! זה הר הבאז'אז'ים!" "ה--מה?!" שאלה יסמין בזעזוע. "הבאז'אז'ים! יצורים איומים, עם פנים מכוערות, עור ירוק, ציפורניים חדות ושמיעה אבסולוטית!" אמרה נרקיס. "רגע, אני זוכרת את זה! למדנו את זה בשיעור דע את האויב!" קראה גרניום. "זה לא היצורים המבחילים האלה, שאוכלים פיות?" "כן, לצערי הרב את צודקת" נאנחה נרקיס. "אהה, בנות, נראה לי שיש לנו אורחים...." לחשה יסמין בבעתה. ואכן, מתוך הערפל הרב שרבץ בהר, הגיחו דמויות איומות. עורן היה ירקרק, ציפורניהן היו חדות, גבן היה כפוף ועיניהן הכחולות הבזיקו ברוע. "וואו, נרקיס, הם נראים ממש כמו התיאור שלך!" התחלחלה גרניום. "זה לא הזמן למחמאות, גרניום, זה הזמן לברוווווווח!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעקה נרקיס, ובתנועה אוטומטית שלושתן המריאו וניפנפו בכנפיהן הכי מהר שהן יכלו. "הם עדיין מאחורינו?" צעקה גרניום כדי שחברותיה יוכלו לשמוע אותה טוב יותר מבעד לרוח החולפת על פניהן. "לא יודעת!" צעקה יסמין. "אני מניחה שאפשר להאט!" צעקה נרקיס. שלושתן האטו, אבל מיד אחר כך הגיחה ציפורן מחודדת מבעד לערפל שמתחתיהן. "עוד לא! עוד לא! להמשיך לעוף!" צעקה יסמין בבהלה, ושוב הן עפו הכי מהר שיכלו, ורק זמן רב אחר כך האטו.
תגובות לכתבה